אורעם (אורם) – שרה ושמואל

  שרה הגיעה מפולין כחלוצה לקיבוץ עין הים  שהיה בעתלית. היא עבדה במטבח הקיבוץ  ומאוד לא אהבה את עבודתה. לטענתה היו צריכים מידי פעם לשנות  את מקום העבודה שלה ולא להשאירה במטבח.

שמואל הגיע ארצה מפולין, מגליצייה, בשנת 1935. כבר בפולין היה חלוץ ויחד עם משפחתו עבד את החווה שהייתה שייכת למשפחה.

אחותו שהגיעה לארצות הברית, שלחה לו כרטיס אולם הוא החליט לעלות ארצה. הוא הגיע באנייה יחד עם גרעין  נוער שהייתה לו אידאולוגיה חלוצית חזקה. הגרעין הגיע לקיבוץ עין הים והחלוצים הצעירים עבדו אצל איכרי המושב בחקלאות.

בשנת 1937 התחתן עם שרה , שאותה הכיר בעין הים, והם עזבו את הקיבוץ ועברו לגור בעתלית. שמואל ריכז את  החלב מפרות האיכרים במחלבה שניתנה לו ע"י תנובה. לצורך איסוף החלב הייתה לשמואל עגלה רתומה לחמור ובתוכה כדי  מתכת גדולים. הוא היה עובר מאיכר  לאיכר, קונה את החלב  ואוסף אותו בכדי מתכת  גדולים. את הכדים שם בתוך בריכת  מים גדולה שקוררה בבלוקים של קרח. מאחר והכדים היו כבדים מאוד שמואל המציא מנוף שיוציא את הכדים מהבריכה.

המחלבה הייתה בית אבן ליד תחנת הרכבת של עתלית. החלב שנאסף מהאיכרים נמכר לתנובה. בנוסף לכך שמואל עבד מיד פעם בחברת המלח בעונת  בציר המלח, עבודה  שהייתה  רווחית מאוד. אחרי שתנובה יצאה מהמחלבה שמואל המשיך להפעילה, עשה לחלב  פסטור ועשה חמאה ומכר לתושבי עתלית.

שמואל נפטר בשנת תשל"ט ושרה נפטרה בשנת תשמ"ז

ילדיהם: לוי נולד בשנת 1939  , שייקה נולד בשנת 1946 בן נוסף, אילן, נפטר בהיותו בן שנה.

סיפר: לוי אורעם