גושן – דינה ושמואל אריה

אמי דינה לבית מבש"ן ז"ל נולדה בשנת 1898 ואבא נולד בשנת 1904 (אולי אני טועה בשנה או שתים).  אמא נולדה בעיר וסלוי vaslui שברומניה ואבא נולד גם הוא ברומניה בעיר יאסי yassi.

למיטב זכרוני עלתה אמי עם הוריה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה והתישבו בירושלים שם  התגוררו זמן רב.  בשלב כלשהו עבר סבא מנחם מבש"ן ז"ל לתל-אביב.

אבא עלה לארץ בשנות העשרים (אינני יודע מתי בדיוק אם ב-1924 או 1926

 אבא היה חלוץ במלוא מובן המלה וככזה היה במקומות שונים לא מעטים ומספוריו זכורים לי שמות חלק מהמקומות כ"מסחה" (כפר תבור) רחובות, אחוזה וכן באזור טבריה.  כחלוץ אבא עסק כמעט בכל עיסוק שהחלוצים של אז עשו: יבוש ביצות, סלילת כבישים בנית בתים ועוד ועוד. 

אמא התגוררה עם הוריה, סבי מנחם מבש"ן וסבתי (שאינני זוכר את שמה)  בירושלים ולמיטב זכרוני ספרה לי  בזמנו כי עבדה בסוכנות של אז במחלקה בה עבד וניהל משה שרתוק.  ממנה גם אין לי הרבה תצלומים יש רק כילדה עדיין ברומניה עם בני משפחתה ומירושלים כעלמה צעירה.

הורי הכירו באמצעות מתווך/שדכן כלשהו בשנת 1931 או 1932 ואז נשאו.  תחילה התגוררו בדירה שכורה כלשהי בתל-אביב ומשם עברו לכפר ברוך בעמק יזרעאל שם נולדתי ביום כ' כסלו תרצ"ד 08.12.1933 וכעבור כשנה ותשעה או עשרה חדשים נולדה אחותי שרה-רבקה, בחדש מנחם-אב תרצ"ו . בערך באותה עת עברנו להתגורר בעפולה בה גרנו עד יום י"ז חשון תש"א – 18.11.1940 שאז עברנו לעתלית, 

היינו בעתלית, כולנו, עד שהורי נפטרו ואני עברתי להתגורר בחיפה.  בעתלית התגוררו במשך כמה חדשים ממש בתוך הדירה של הזוג פרנק בעתלית ב'.  משם עברו לצריף פח קרוב למדי לחנות של נחום קראוז ומשם לצריף קרוב מאד לבתי שכונת חברת המלח מצד דרום. בית מגורינו האחרון היה הבנין השלישי מצד דרום בשורת הבנינים שבקצה שלה היה משרד חברת המלח.

בכפר ברוך אבא היה חקלאי (לא ספר לי מעולם בפרוטרוט על תקופה זו) בעפולה עסק בבניה ובנגרות, ואני זוכר זאת עד היום כי כבר הייתי ילד בבית הספר, שעבד בנגריה של אדם בשם פיונטק שבִּתוֹ דבורה היתה עמי באותה כתת למוד בעפולה.   כשעברנו לעתלית אבא החל לעבוד כנהג משאית וזה היה עיסוקו שנים רבות מאד.  כנהג עבד בתחילה עם יהושע כהנא – "שיקא"  בשותפות אליה צרפו מאוחר יותר גם את עמנואל גרופר (מני) ואת "גינגי" (אליעזר תגר) ואת ברוך מנדלסון שהיה בעלה של נחמה שהיתה אחות של דני דודסקו מהכתה שלי.  בשלב ראשוני היו לשני הראשונים רק שתי משאיות WHIGHT ישנות נושנות שאפילו לא היו בהן חלונות תקינים להגן עליהם מהגשם בחרף, זאת אני זוכר היטב עד היום כולל, להפתעתי שלי עצמי, את מספרי הרישוי המנדטורי שלהן 9027 ו-4806!  מאוחר יותר קנו גם משאית פורד חדשה חדישה מספר רישוי 215 עם קבינה סגורה היטב מהגשם בחרף! וגם משאית גדולה "סטודיבייקר" וגם… מונית בה הסיעו נוסעים לחיפה ולמקומות נוספים ולהיפך.

אבא היה לן לילות שלמים לא בביתנו בעתלית אלא ב…בנימינה, בחיפה ובעוד מקומות. יום אחד: ח' אדר א' תש"ח 19.03.1948 כשנסע בסטודיבייקר עם מני גרופר מבנימינה לעתלית נורה עליהם צרור מהכפר הערבי ג'בע (כיום מול קבוץ גבע כרמל) והצרור פגע ברכב בערך מטר לפניהם... לא היה חסר הרבה, רק מטר אחד, שאגדל כיתום מלחמת השחרור…

אמא היתה רוב השנים עקרת בית רגילה כי לא היה מי שישתמש בידע המעולה שלה בחמש שפות: עברית, רומנית, צרפתית, גרמנית ואנגלית ובנסיונה בעבודות משרדיות שונות.  זכור לי שעבדה לעתים לתקופות קצרות במשרד הנהלת חברת המלח בה היה דודי שמעון מבש"ן, אחיה הבכור, אחד העובדים הבכירים.

אמי היקרה נפטרה ביום שני כ"ג כסלו תשכ"ח 25.12.1967 לפחות ידעה שֶכַּלַתָה בהריון עם הנכד הראשון.  אבא היקר נפטר ביום  הרבה יותר מאוחר כ"ד חשון תשל"ט 24.11.1978 וזכה לראות את כל ארבעת נכדיו.

סיפר: עובד גשן- מבש"ן.