איך התהפכה העגלה

יום אחד, הייתי אז בת אחת  עשרה, הימים היו ימי קיץ לוהטים, רציתי מאוד ללכת לחוף הים בנוה-ים. אמא היתה עסוקה  ואבא היה בשדה ולא היה לי עם מי לנסוע. שכנעתי את שרוליק טמל, שמשפחתו גרה בשכירות באחד החדרים בביתנו ברחוב המייסדים, שכדאי לו לשכנע את אמא שלו ללכת לים. למזלי, אמו שושנה,  התרצתה, ומפה לאוזן התארגנה קבוצה של אמהות וילדים. עודד, שקראנו לו , דד'ל, הסכים לקחת אותנו לים. הוא רתם את הפרד  לעגלת העץ עם ארבעת הגלגלים הגדולים ונסענו לים. אמא הכינה לי תיק עם מגבת, כריכים ופרי.

 היה די  צפוף בעגלה אבל עוד דקות ספורות מגיעים לים. בהגיענו לירידה במקום בו נמצאת היום שכונת הבריטיש קוטג'  החליק  הפרד, נפל, והעגלה התהפכה. אנחנו "נשפכנו" לשולי הכביש, הישר  על  צמחי  הקידה הקוצנית שפרחה בפריחה צהובה מרהיבה. ריח הפרחים היה נפלא אבל  הקוצים היו חדים ומכאיבים. למזלי נפלתי על אחת האמהות שהיתה בריאת בשר ויצאתי בשריטות  קלות בלבד.

כולנו קמנו, ראינו ששום איבר לא נשבר, עלינו על העגלה שד'דל ייצב, הפרד  היה בסדר, והמשכנו לים.

הצריבות מהמלח לא הפריעו לנו להנות מהים מהחוף ומחברת הילדים.

ספרה:שרונה מנדל (לשעבר גרופר)