גרופר – דוד וטשרנה

דוד גרופר – עלה עם שני אחיו מרומניה (אליהו גרופר ושמואל גרופר) בשנת 1882 והתיישב בזכרון יעקב.
בשנת 1903, הגיעו דוד גרופר ואשתו טשרנה לעתלית עם קבוצת המתיישבים הראשונה והתגוררו, בשלב ראשון, במבנה שמאוחר יותר הפך לאורווה. ב- 1906, הוקם מבנה קבע למגורים מאבן הכורכר.
צ'רנה גרופר נפטרה בגיל 28, לאחר שילדה שלושה ילדים: אלימלך, קלה וכרמלה.
דוד היה חקלאי ושימש כמוכתר היישוב במשך 25 שנה ( מתוך עתון "הבקר" 4 יולי 1947). מתוקף תפקידו פיתח קשרים הדוקים עם התורכים, עם ראשי הכפרים הערביים מסביב עתלית ובהמשך עם נציגי השלטון הבריטי.
המוכתר היה אחראי על הגורן ( לשם הביאו איכרי המושבה את התבואה לדיש ) והיה גובה מכל איכר תשלום
עבור הדיש. הכסף נצבר לטובת הקופה הציבורית של המושבה.
דוד יסד את הבנק והקואופרטיב "החקלאי" עתלית והשתתף בהנהלתו.
הסיפור הבא מעיד על טיב קשריו של המוכתר עם נציגי השלטון הבריטי: כאשר בהמת העבודה (הפרד) מתה,
דאגו הפקידים הבריטים לספק לו פרד לבן שהובא במיוחד מקפריסין ושנודע בשם "ג'וני" כיאה לפרד בריטי.
אחרי שנים רבות של שרות, בערב פסח, ליל הסדר, נמצא ג'וני מת כתוצאה מנכישת נחש.
דוד גרופר נפטר בשנת 1947 בהיותו בן 62.
אלימלך גרופר – בשנת 1914, נולד אלימלך, בנו הבכור של המוכתר, בהמשך נולדו למשפחה שתי בנות, קלה וכרמלה. בשנת 1924, בעקבות מותה של צ'רנה בגיל 28, נשלח אלימלך לבית יתומים בירושלים, ושם סיים ח' כיתות. בהמשך, נשלח ללמוד במקווה ישראל, סיים את לימודיו בהצלחה בהתמחות בענף הגפן. במקווה ישראל המליצו לשלוח את הנער שסיים בהצטיינות, להמשך לימודים גבוהים בצרפת, במימון הברון רוטשילד, בתחום גידול ענבי יין. בשל קשיי הפרנסה, בחר אלימלך לעבוד בחקלאות במשק המשפחתי.
בעת קציר המלח בעונות הקיץ, עבד אלימלך בחברת המלח בעתלית.
לפני קום המדינה, שרת אלימלך כנוטר וסייע לארגון ההגנה בפעולות שונות באזור עתלית.
אחד מתחביביו של אלימלך היה לשחק כדורגל בתפקיד הבלם בקבוצת הכדורגל של עתלית – "מועדון ספורט
עתלית".
אחת היוזמות של אלימלך הייתה הקמת בית קולנוע בעתלית, שותפיו לרעיון היו אליעזר (ג'ינג'י) תגר, גיסו,
ועמנואל (מני) גרופר, בן דודו. בית הקולנוע הוקם באורווה של הבריטים ליד פסי הרכבת. באי בית הקולנוע נאלצו להביא כסאות או ספסלים בעת שצפו בסרט.

אלימלך ירש את האדמות החקלאיות מאביו וגם את התואר "המוכתר". כל חייו עסק בחקלאות, גידל ענבי יין,
בננות וגידולים עונתיים. כל ימיו חי בעתלית ונפטר בדצמבר 1989.
לאה (צוקרמן) גרופר – המכונה במשפחה ליזה. ילידת 1918, נולדה באודסה. לאחר פטירת הוריה, בהיותה בת 6, עלתה עם אחותה לישראל בשנת 1924.
באוניה, היא הוכרזה כביתם של אורה ומרדכי נמיר שהיו זוג נשוי באותה עת (אחותה הייתה רווקה ובני הזוג נמיר הסכימו להצהיר עליה כביתם לצורך קבלת אישור עלייה לא"י ).
לאה התגוררה עם אחותה בת"א ולאחר שסיימה את לימודיה כגננת, בסמינר לווינסקי, הגיעה ב- 1937 לעתלית במצוות משרד החינוך. התפקיד שמילאה היה גננת ומורה לכיתות הנמוכות.
כשהגיעה לעתלית, התגוררה בבית אבן שהוקם ע"י פיק"א בכספי הברון רוטשילד. במבנה היו חדרים לעובדי הציבור של המושבה. חדר לשוחט הלפרין, חדר למורה אהרון בן ברוך וחדר לגננת לאה.
לאה פעלה בעתלית כחברת ארגון ההגנה, בהפעלת מכשיר מורס וכחיילת סמויה. ההכשרה ה"קרבית" התקיימה באחד הצריפים. בעת התראה על נוכחות של האנגלים בסביבה, הפכה ההכשרה למסיבת ריקודים לצלילי תקליטים.
אחד ממפעליה של לאה בעתלית היה הקמת שבט צופים בשנת 1937 בשיתוף עם דר' בירם, מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה.
בשנת 1940, נישאה לאה לאלימלך גרופר ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים – גיורא, שרונה ודליה.
כמו כן, ניהלה כ- 40 שנה גן ילדים לגילאי טרום חובה וחובה בו התחנכו רבים מתושבי עתלית.
בניין הגן היה מוקף בחצר רחבת ידיים ובזכות אלימלך החקלאי, הייתה בו גינת ירק משגשגת ופינת חי קטנה עם אפרוחים וארנבים.
לאה הפעילה חוגי הורים ועודדה הקמת חוגי פעילות בנושאים שונים לילדי היישוב. ולאחר יציאתה לגמלאות המשיכה לעבוד במשרד החינוך כיועצת ומדריכת גננות. לאה גרופר חיה כל ימיה בעתלית ונפטרה בדצמבר
2007.

 

סיפרה: שרונה מנדל (גרופר)