לימור (מזרחי) – זהבה ובנימין

ראשיתה של ההיסטוריה המשפחתית בעתלית היא מסירת זכויות לעיבוד קרקעות מטעם פיק"א ל-12  משפחות, ביניהן לאהרון לוי, הסבא של בנימין, אשר מסר את זכויותיו לבנו מתתיהו מזרחי. סבא אהרון לוי חי עם מתתיהו ואשתו רבקה בביתם בעתלית עד סוף  ימיו בגיל 106.

זהבה לימור לבית אידלשטיין נולדה בזיכרון יעקב ב 1923 באותה תקופה הבילוי של בני המושבה היה צפייה במשחקי כדורגל בשבתות. בני, ששיחק בקבוצה של עתלית, הבחין בנערה יפה בקהל באחד המשחקים בין מועדון הספורט עתלית לבין מכבי זיכרון. הוא ביקש מחברו יגאל ניידרמן , אף הוא שחקן כדורגל להכיר ביניהם. התנאי של יגאל היה, שבני יעבור לשנה אחת לקבוצת מכבי זיכרון.

התלהבותו מזהבה גברה על הנאמנות לקבוצתו, ואכן "עבד בני את זהבה שנה תמימה",   "ויעבוד יעקב את רחל שבע שנים". במשחקים בשנה זו ספג קללות ובעיטות במשחקי הכדורגל מחברי קבוצתו , ואף מאחיו יוחנן. זהבה "גמלה" למועדון הספורט עתלית, כאשר נישאה לבני, והייתה אוהדת מושבעת של הקבוצה , ליוותה אותם ב"משאית" לכל המשחקים, ואף רקמה את סמל הקבוצה  [אייל בתוך משולש] על כל חולצות הנבחרת.

זהבה ובני נישאו, חיו בעתלית בבית, שאבא של זהבה בנה עבורם. זהבה הייתה עקרת בית וגידלה את שתי בנותיהן , אילנה נולדה ב- 1942 ודפנה ב 1947. כשהבנות פרשו כנפיים, התנדבה זהבה בעשייה למען קליטת עלייה, בביטוח הלאומי ובצבא עד גיל 85.

בני מזרחי- לימור נולד בעתלית ב- 1917, נפטר ביוני  2012 בתל אביב סמוך לבתו אילנה. בני למד בבית ספר עממי עתלית ושנה או שנתיים בתיכון בחיפה. בגיל צעיר החל לעבוד. ככל הילדים גם בתקופת הילדות עזרו במשק. כשרצה להיות עצמאי, העדיף ללמוד מקצוע.  הוא למד בנאות ורצפות מגיסו אריה גשרי, איש מקצוע מדופלם, שהיה נשוי לאחותו דלילה. בני הרוויח לירה ליום, שכר גבוה  בהשוואה למשכורת שכיר, שהגיעה באותם ימים לשש לירות לחודש. הוא עבד אצל משפחות בעתלית, דוידסקו ועוד, וכן בחיפה.

לימים היה נוטר. כתקופת הנוטרות שימש כשומר ראש של מרדכי סורדין מנהל חברת המלח. [אגב, קבריהם שוכנים כמעט בצמידות בבית העלמין בעתלית]. בני היה צעיר נאה בעל אופנוע, שהרשים את העלמות מחיפה ועד חדרה. כבעל משפחה לא הסתפק באופנוע והיה בעל המכונית היחידה בעתלית.

בני היה פעיל בהגנה, מ"כ, מ"פ, סיים קורס קצינים, שימש כמא"ז עתלית והסביבה, היה בקשר עם הכפרים הערביים באיזור עקב שליטתו בערבית. השתתף בכל מערכות ישראל, המשיך כאזרח עובד צבא בתפקיד קצין רכב של השייטת, ולאחר מכן קצין רכב של זירת ים סוף מאילת ועד שארם אל שייח.

לאחר פרישתו התנדב עם זהבה בביטוח לאומי בסיוע לקשישים, וכאחראי על הגינון בשייטת תוך שמירה על רוח צעירה בחברת חיילי החובה.