דוידסקו דוד

סבא דוד דודסקו עלה ארצה בשנת 1897. לפני שהאניה נכנסה לנמל חיפה, קפץ סבא לים, כי לא היה לו רישיון כניסה לארץ. גיסו הבעל של אחותו חיכה לו בעגלה, מול מערת אליהו הנביא והביא אותו לזיכרון יעקב, להיכן שהגיעו יוצאי רומניה, מהעיר באקאו. 

אחריו הגיעו ארצה ההורים – אלימלך ולינדה דודסקו עם ילדיהם לזיכרון.

סבא היה בן  15 בהגיעו לארץ. הוא עבד תקופה קצרה אצל חקלאים בזיכרון ואז פקידי הברון רוטשילד שלחו אותו לעבוד ביבוש את ביצות חדרה. סבא סיפר שהם היו עומדים במי הביצה, כשהמים הגיעו לו לגובה החזה ונועצים את שתילי האקליפטוס בקרקע הרטובה עם הבוהן ולחיצה עם הרגל. לאחר 4 שנים נשלח סבא עם חבר ועוד עשרה שוורים לעתלית, כראשוני המתיישבים במקום. היה זה בשנת  1903. לאחר 3 שנים נשארו עשרת הראשונים ואז הברון בנה את הבתים הראשונים במושבה. לקראת גמר הבנייה נוספו עוד שתי משפחות : גבי שפירא ומתתיהו מזרחי.

הראשונים שקבלו כל משפחה, פרה + שור לעיבוד, עם 30 עופות. עבור האוכל והמשק שילם סבא לפיק"א במשך 30 שנים, בריבית  3% והחזיר את החוב. הברון בנה מחסן לכלי עבודה, רפת אורווה ולול בהמשך לבית וסביב החצר.

בכדי לחלק את הקרקעות בין המתיישבים עשו הגרלה בכול גוש וזו הייתה החלקה של המתיישב. לשלושת הגושים קראו : הראשון מדרום – חדוד מהמילה חד = גבול עם אדמות הערבים. האמצעי נקרא רוזלן = צבי, כי  בני הכפר אל מזר (שנהרס) היו עו"ד וצדו צביים בחלקה. לגוש הצפוני קראו : ארד אל-כרם, כי היו גפנים בשטח.

המשק החקלאי היה בנוי על גידול לצריכה עצמית של חיטה לקמח, שעורה לבעלי החיים וירקות לשימוש עצמי. אני זוכר היטב כיצד אימא מרים ז"ל וסבתא פפה היו לשות את הבצק וביום ששי והיו אופים את הלחם ביום ששי ואוכלים אותו במשך השבוע. לי כנכד הראשון היו מכינים לחמניה. את הבצק היו אופים בחבית, שאבא משה ז"ל, חתך את החלק העליון ועשה חורים בפח שהכניסו בצורה אופקית לחבית השוכבת. למעלה הבצק למטה העצים לחימום.

           

סבא דוד היה בקשר הדוק עם אהרון אהרונסון ואחותו שרה ורבקה. כמו כן עם אבשלום פיינברג ויוסף לישינסקי, שפעלו בחווה. הוא היה פעיל בחווה והיה בין המלווים את הסירה הראשונה, למפגש עם הסירה שהורדה מהאוניה הבריטית, שהגיעה ממצרים לקבל את הדו"ח הראשון ששלח אהרון למטה הבריטי בקהיר. שבוע לפני נפילת הרשת הגיעה כתה תורכית באחד הלילות ולקחו את סבא שהיה המוכתר של עתלית לחקירות על הכרמל, הם חשדו שיש לו קשר עם האוניה המפליגה לאורך החוף של עתלית.

אליו נלווה חבר וועד נוסף, דוד ארלינסקי ז"ל, בכדי שהוא לא יהיה לבד. בחקירה החוקרים התורכים הכו את סבא בכפות רגליו, כי אמר להם שהוא אינו מכיר איש בחווה ואינו מכיר את המקום. לבסוף החבר נתן בקשיש לקצין החוקר והם שחררו את סבא שיחזור לביתו, מבלי ששמעו מסבא דוד מילה, על רשת נילי. סבא הכיר את כול הפעילים ברשת מפעילות בחווה.

כעבור שבוע הגיע לביתו של סבא דוד, פועל ערבי שעבד בחווה והיה בידידות עם הסבא. הוא סיפר לו שהתורכים תפסו עובד ערבי מהחווה(נוצרי ערבי ממשפחת זכלן – חיפה) ואמרו לו : אם לא תספר את האמת על הנעשה בחווה נשחוט אותך ואת אשתך והילדים. מהפחד הפועל סיפר את כול הידוע לו. למחרת הגיע המושל התורכי לבית סבא וחקר אותו, שהוא הלך סבא דהר על סוס בשביל קיצור לחוות אהרונסון,שהגיע הוא פגש את שרה והזהיר אותה שהתורכים עלו עליהם, והם יגיעו לחפש אותם בזמן הקרוב. שרה קראה ליוסף לישנסקי ודהרו לביתה בזיכרון. סבא חזר לביתו.

לאחר ההתאבדות של שרה בביתה, הגיעו התורכים לבית הסבא ולקחו אותו ואת הסבתה רבקה ז"ל ואת אבי משה ז"ל, שהיה בן  חמש, העלו אותם על רכבת להובלת בקר, עם משמר והם נשלחו לכלא בדמשק. למזלו של סבא שהיה מועמד לתלייה, הגיע לדמשק מר שבתאי לוי (לימים ראש עירייה חיפה) לביקור בעיר. כששמע שהביאו משפחה צעירה מעתלית, הוא נגש למפקד הכלא, הציג עצמו כסוחר אמיד מתורכיה ובקש לראות את המשפחה. מפקד הכלא נעתר לבקשתו והוא פגש את הסבא ומשפחתו. מר שבתאי לוי הוקסם מהמשפחה, נתן הרבה שוחד למפקד הכלא סבא חשב שהמפקד קיבל 50 לירות תורכיות בזהב, מחק בתעודת המסע את הנתון פעיל בנילי והשאירו רק נתין רומני.  הוציאו את המשפחה מבית הכלא בדמשק ושלחו אותם לאנקרה ושיכנו אותם ברובע הארמני. הם לא הבינו מדוע יש רק נשים ברובע. כעבור חודש, אבי משה ז"ל דבר תורכית והם הבינו שלאחר המרד הארמני בשלטון התורכי, שחטו התורכים את כול הזכרים, מזקן עד טף והשאירו רק נשים במקום.

עם סיום מלחמת העולם הראשונה, הוחזרו הסבא והמשפחה לעתלית ומצאו את המשק שהקימו במשך שנים הרוס לגמריי. הבית הפך למטה תורכי. את העופות והפרות שחטו למאכל והיה צריך לבנות את המשק מחדש. אני זוכר שפגשתי את רבקה אהרונסון ז"ל כאשר הגיעה פעמיים לפגוש את סבא דוד בביתו בעתלית. לסבא היה קשרים טובים עם בני המשפחה.  

קצת היסטוריה משפחתית : סבא הגיע לעתלית עם : האח בנימין שהתחתן עם סימה והיה חקלאי בעתלית. אחות חווה שהתחתנה עם חיים קראוז, שגרו בחברת המלח ועם האחות שרונה שהתחתנה עם דוד גרופר שהיה חקלאי בעתלית ושכן שלנו.

סבא התחתן עם רבקה בת שלמה וציפורה הרשקוביץ. היו יוצאי רומניה מהעיר יאס. כשסבא שלמה היה בן 11 חטפו אותו חיילים תורכיים, עם עוד ילדים בני גילו מהאזורים בשליטתם, על מנת שיהיו חיילים בצבא התורכי לכשתיבגרו. סבא שלמה הצליח לברוח מהמחנה שבו היו ולחזור לבית הוריו בעיר יאס ברומניה. 

בלידת הבת רבקה, אחות למשה, אלימלך ואברהם בשנת 1930 נפטרה רבקה האם משטף דם, שלא יכלו לעצור בבי"ח בתר בחיפה.   (הערה : לפני שבנו את בי"ח בתר, הייתה מיילדת מהכפר עתלית העתיקה, דייגים שגרו במבצר הצלבנים והיא הייתה המיילדת של ילדי עתלית.) 

לאחר מות רבקה התחתן סבא דוד עם פפה למשפחת אלבר, שנולדה באוסטריה והייתה מזכירה בכירה בחברת הנשק קרופ הגרמנית. כשהרגישה את עליית היטלר ימ"ש, עלתה ארצה עם אחותה הניה ובעלה משה הן שגרו בנשר ואחיה אברהם אלבר שגר בנווה שאנן והיה לו טור שבועי בעתון דבר.

 

 

 

הדברים נרשמו ע"י יקיר דודאור, הנכד הראשון של דוד והבן של משה ומרים לבית פירנקו, מהעיירה ריקי ליד וורשה.