מרקשייד – מינה ומרדכי

 

מינה ומרדכי הגיעו באניה טטי בתאריך 9.11.48 ומיד עברו לקיבוץ אלוני אבא במטרה להקים את קיבוץ לוחמי הגטאות. באותה תקופה מינה חלתה ואושפזה בבית חולים, מרדכי שרצה לבקר אותה סורב ע"י מזכיר הקיבוץ וכתוצאה מכך עזבו את הקיבוץ ועברו לעתלית. זה היה בשנת 1949.

הם נסעו עם המזוודות באוטובוס. האוטובוס לא נכנס לעתלית והם ירדו בכביד הראשי (היום כביש 4) ומשם הלכו ברגל, בשביל כורכר מלא שלוליות, לעתלית. בבואם לעתלית נראה להם שהכל חול (בפולנית – פוסטינה, מדבר). רחוב המייסדים של היום לא היה סלול והם המשיכו בכביש הבוצי עד שפגשו את אריה פינסקר הזקן והוא כיוון אותם לתחנת הרכבת. לאורך הרחוב הוא זוכר שהיו בתי אבן חד- קומתיים.

אביה של מינה היה בפולין מסילאי ומרדכי חשב שיוכל לעבוד ברכבות. אולם הוא מצא עבודה בחברת המלח שם סחב שקי מלח.

המגורים שמצאה המשפחה היה בית בן שני חדרים, השירותים היו בחצר, ללא מים וחשמל. המים שנלקחו מברז משותף היו מאוד מלוחים. בדירה הקטנה גרו ההורים של מינה, מינה ומרדכי ואחיה של מינה.

עתלית א' היתה מקום מגוריהם של האכרים (רחוב המייסדים של היום), בעתלית ב'  (מעבר למסילת הברזל) גרו הפועלים שעבדו בחברת המלח. בעתלית ב' היתה גם מאפיה ומחלבה והיה קולנוע ליד פסי הרכבת. באותה תקופה היו בעתלית 100 משפחות

משפחת מרקשייד, משפחת איינהבר, משפחת וייסברוט, משפחת שפורן, משפחת אודר, משפחת מנדל, משפחת מיצנר משפחת שרגא הגיעו מאירופה אחרי מלחמת העולם השניה. משפחות אלה הגיעו חסרות כל ובאו לבנות את עצמן. משפחת דיקמן  ומשפחת הולצר הגיעו מפולין הקומוניסטית  כאשר גומולקה שיחרר את היהודים וחלקם עלו למדינת ישראל  (בין 1956-1960).

ברחוב הסלע של היום ניבנה שכון עממי והמשפחה עברה לגור בבית שבו גרים מינה ומרדכי עד היום. המימון הגיע כהלוואה מקרוב משפחה של מינה. בשנת 1950 ירד שלג כבד בעתלית אי אפשר היה לפתוח את דלת הבית.

אברהם איינהבר שהיה אחראי על מרכזיית הטלפונים, הציע למרדכי עבודה והוא עזב את חברת המלח והחל לעבוד בחברת הטלפונים של דואר ישראל. הוא עבד בחברה ארבעים ואחת שנה והיה מפקח אזור חדרה.

מרדכי לא למד במסגרת פורמלית כי בכל שנות המלחמה היה מסופח לצבא הרוסי ונדד איתם על פני אירופה ואסיה.

בשנת 1952 זומן מרדכי למשרד הביטחון וגוייס למשך שלוש שנים לחיל הקשר.

בשנים 1956-7 היה פעיל במפלגת העבודה ובמועצת הפועלים. הוא ראה ילדים במעברה שמשחקים בבוץ. בחיפושיו בעתלית הוא מצא צריף פנוי והפך אותו לסניף של תנועת הנוער "הנוער העובד". במשך תשע שנים הדריך את הילדים והנערים ללא כל תמורה. מרדכי מציין שבמועדון היו ילדים שעלו ממדינות שונות, והוא ראה בתפקיד המדריך הזדמנות לחבר ביניהם. הוא גם התנדב לארגן אירועים שונים בעתלית. הרצה לאסירים בכלא 6 ובבית ספר לשוטרים בשפערעם על  קורות חייו במלחמה.  מרדכי כתב ספר על כך.

בשנת 1959 נולד חנוך, בנם היחיד של מינה ומרדכי. הוא דוקטור בכלכלה ומנכ"ל חברת סטרטאפ ושחקן טניס שלחן מצטיין.

 

ספר : מרדכי מרקשייד