יפרח – מסעוד וסעדה

 

מסעוד יפרח, נולד במחוז שקורה שבהרי האטלס הפראיים , לאבא שכתב ספרים בכתב רש"י, וכך רכש מסעוד את מיומנותיו בקריאה.

בהיותו בן ה -7 , שעזב את כפר הולדתו, וצעד ברגל עד לעיר קזבלנקה, כדי להתחיל לעבוד

הוא לעבד בכל עבודה מזדמנת שנקרתה בדרכו, ועבד לפרנסתו: עבודות ניקיון שונות וצחצוח נעליים.

כך אסף אגורה לאגורה עם השנים, הלך ללמוד שרברבות, והפך לאינסטלטור הכי מפורסם בקזבלנקה, כשבמקביל, הוא לומד גם את מקצוע הנפחות, בו עסק בשעות הפנאי.

שמו הלך לפניו וכולם ביקשו את שרותיו. הוא נתן פתרון לבעיות בקומות העליונות של הבניינים, ופתר כל בעיה ברחבי קזבלנקה. עם ארגז כלים כבד על הגב, צעד ברגל למרחקים ולאן שנדרש.

בהגיעו לפרקו, הוא נישא לאישתו הראשונה, ונולדו להם 3 ילדים. שנים ספורות לאחר מכן, חלתה רעייתו ונפטרה ומסעוד יפרח, המשיך לעבוד קשה כדי לפרנס את ילדיו.

עם רעייתו השניה, סעדה, הביא לעולם עוד 13 ילדים, כשמתוכם, 4 נולדו בקזבלנקה, והשאר, נולדו בעתלית.

בשנת 1963, עלתה משפחת יפרח לארץ ישראל היישר למעברת הצריפים בעתלית. מסעוד מיד התמנה לאינסטלטור במועצה המקומית, ובמקביל, עסק גם בנפחות.

בשנת 1968, עלתה המשפחה לשיכונים יחד עם כולם, לבלוק 212 שם קיבלו 2 דירות, שם גרנו בשכנות, ושם, הכרתיו גם אני.

לימים, מסעוד יפרח פתח חנות ירקות ופירות בחנות, המשיך לעסוק גם במלאכת הנפחות, ובנה קומקומים, סירים, מחבתות, גיגיות כביסה, מתקן כביסה מפח ואף דודים להרתחת חיתולים.

שעות על גבי שעות, הוא ישב את ישיבתו השפופה הנודעת, מכופף ברכיים, ורק עבד בכדי לפרנס את משפחתו ברוכת הילדים.

ירא שמים, היה, מסעוד יפרח.שקט, ענו וצנוע, וישר דרך בצורה יוצאת דופן.

תושבי עתלית זוכרים לו עד היום, איך שקל על המאזניים לכל אחד ואחת מהם, את הירקות והפירות, ובסוף חשבון, הוסיף עוד מהפרי והירק, חינם אין כסף, למקרה שהמשקל טועה חלילה, כדבריו: " מוטב שהמשקל יוסיף מאשר יגרע "- כך הסביר את מעשהו זה.

כיוון שידע לקרוא רש"י, היה הראשון בעתלית שקולו נשמע ב- 4 לפנות בוקר קורא "סליחות" בעשרת ימי התשובה, כדי להעיר את עדת המתפללים, וברוב צניעותו, כשנתבקש לשמש כשליח ציבור, סירב בענווה וטען שהוא חושש שמא אינו ראוי לתפקיד זה כי אולי איננו נקי מספיק. אנשי דת באו לשאול בעצתו, ובחנות הירקות, ישבו איתו חבריו שעות ארוכות כדי להאזין לסיפורי מעשיות, אותם כל כך היטיב לספר.

מסעוד יפרח, היה אב למופת. מידי בוקר, הוא הגיש לכל אחד ואחת מילדיו, כוס קפה עם חלב עד למיטה. הוא הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, טיפל בהם כשחלו והרעיף עליהם חום ואהבה.

בזמן הפנוי המועט שהיה לו, בעת שילדיו סביבו, נהג להכין בבית עראק משובח מחרובים שקטפו כולם יחד מעץ החרוב.

עם כל עיסוקו הרב בתורת ישראל, הוא הגדיל לעשות כשמעולם לא כפה על ילדיו ללכת בדרכו.הוא העניק להם בחירה חופשית, וברוב חכמתו אמר: " לא מכריחים אדם להיות דתי. זה צריך לבוא מהלב, ואם לא בא מהלב, אין לזה ערך "

בערוב ימיו כשחלה, הוא ניסה להסתיר את דבר מחלתו כדי לא להטריח אף אחד. אל בית החולים, היו צריכים להוביל אותו בתחנונים, וכשימיו האחרונים הגיעו, נדמה היה כי חש בכך..

בשקט בשקט, הוא הלך למקווה להטהר, הסתפר, גזר ציפורניו וביקש ארוחה אחרונה, אבל רגע לפני, הוא ניגש אל ביתם של סימה ביתו הגדולה ובעלה ברמו פחימה, עם צוואה בפיו: " תשמרו לי על הילדים ".

וכך עשו סימה ובעלה, וכך הם נוהגים עד עצם היום הזה.

האדם החזק הזה, שמעולם לא נשמעה תלונה מפיו על כל כאב ועל שום דבר אחר, עלה על משכבו באותו לילה ומת מות נשיקה. כך מצאו אותו יקיריו בבוקר, עם פנים שלוות וחיוך על שפתיו.

בן 73 היה במותו.

מסעוד יפרח היה מאוד אהוב בעתלית בקרב כולם, ונדמה היה כי כל תושבי המקום, חלקו לו כבוד אחרון ונכחו בהלוויתו.

 סעדה