אלגביש – יוסף ואסתר

משפחת אלגביש

יוסף  ואסתר סקרבוסקי, לימים, אלגביש, עלו ארצה  בשנת  1908 באניה "רוסלאן"  מנמל אודסה.

מוצאם מרוסיה והם  הגיעו עם שלושת  ילדיהם, תבונה, שושנה ועמנואל שהיה בן שנתיים. עם  הגיעם ארצה הם התגורר בירושלים העתיקה וחיו על קצבה  ששלחו הוריה של אסתר מרוסיה. עקב המצב הכלכלי  הקשה תחת שלטון   התורכים,  עזבה אסתר עם  שלושת ילדיה את הארץ וחזרה  למשפחתה  ברוסיה. עמנואל, הצעיר בילדים, חלה, והרופא המליץ  לחזור לפלשטינה החמה. אסתר והילדים  חזרו לירושלים. מירושלים  עברה המשפחה למוצא, שם עבד יוסף כמורה, מאחר וידע היטב עברית. אולם גם שם לא נמצאה הפרנסה מספקת והמשפחה עברה לתל  אביב, שם עבד יוסף  ככתב באחד העתונים (אולי "הצבי").

המשפחה גורשה ע"י התורכים  מתל אביב והתישבה בפתח  תקווה. ב-1918 נכבשה פלשתינה ע"י הבריטים והמשפחה חזרה לתל-אביב, יוסף  עבד בעיריית   תל-אביב.

עמנואל אלגביש

אחותו של  יוסף נישאה ועברה לגור בעתלית, בעקבות זאת יוסף החליט להיות חקלאי ובכך  הלגשים את רעיון העבודה הציונית. בשנת הוא 1928 הוא רכש מפיק"א 100 דונם אדמה חקלאית בעתלית. המשפחה גרה בתחילה בתחנת הנסיונות של  אהרונסון. יוסף קנה ממר פילץ  חלקת  אדמה שעליה עמד מבנה ששמש רפת  ומבנה צמוד לו ששמש ליצור גבינות. לאחר  שהמבנה הוכשר  למגורים  עברה המשפחה  לגור בו. הבית נשאר עד היום בשכונות הורדים.

יוסף נפטר בשנת 1961 ואסתר נפטרה  בשנת 1949

עמנואל   וחיה אלגביש עמנואל היה בן  22 בהגיעו  לעתלית עם משפחתו. הוא עיבד את המשק המשפחתי ובקיץ  עבד בחברת המלח  בקציר המלח. עמנואל וחיה נישאו בשנת 1931 והמשיכו בעבודה החקלאית. הם גרו יחד עם הורי עמנואל בחדר

 

נוסף שנבנה עבורם בבית המשפחה.

 

בשנת  1932 נולדה שולמית  ובשנת 1938 נולדה מיכל. שולמית ומיכל  גרות עד  היום בבית המשפחה.

חיה נפטרה בשנת 1982 ועמנואל נפטר בשנת  2007.

 

סיפרו שולמית ומיכל  אלגביש