שפירא – ישראל גבריאל וגיזלה

ישראל גבריאל שפירא נולד בעיירה פלויישט (רומניה), ב 1861 לאביו דוד ולאמו חנה בת נתן הכהן (מהמקובלים, עלה לארץ והתישב בצפת, שירת בה כדיין, ממונה וראש הקהלה). נ שא לאשה את גיזלה בת וואלף מאיר . היה ציוני ממשפחה דתית ומאמין בתנ"ך ובקבלה ואוהב ארץ ישראל. על ספר התנ"ך, אמר כי זה הקושאן (שטר בעלות) שלנו על ארץ ישראל. זה העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל"

לפרנסתו ניהל בעיר בוקרשט חנות לדברי משי. הוא ניהל חילופי מכתבים עם בנימין זאב הרצל ועם ראשי הציונות. ואף השתתף כציר בקונגרס הציוני. לאחר שהועלה רעיון "תוכנית אוגנדה" הביע גבריאל התנגדותו לתוכנית זו והחליט לעשות מעשה ולעלות ולהתיישב בארץ ישראל. בשנת 1908 הוא שלח את רעייתו גיזלה (טובה) עם שלושת ילדיהם חנה (הופמן), מלכה (סמסונוב),ועדינה (שכטר) לנופש באזור הים השחור והשאיר לה מכתב בנוסח: "אהובתי יפתי אני נוסע לארץ הקודש, אלוהים הבטיח לנו שאם נפריח את השממה נייבש את הביצות, נבנה את ארץ ישראל ורק אז נזכה לביאת המשיח". בני משפחתו חשבו שירד מדעתו ותוך שנה ישבר, לא יחזיק מעמד בארץ ישראל שהייתה אז כידוע ארץ מוכת קדחת ותנאי החיים בה היו קשים וישוב תוך זמן קצר חזרה לרומניה.
גבריאל שפירא תר בארץ וחיפש מקום להקים בו ביתו. ידידה שלו מזכרון יעקב, גב' ברונשטיין אתה התייעץ בנושא, יעצה לו לבדוק שטח באזור עתלית. הוא הגיע למקום בעגלה והמקום מצא חן בעיניו. במכתב ששלח לרעייתו טובה הוא כותב לה כי הוא "קנה אדמה נפלאה ליד הים במקום שיהיה פעם נמל", וכי הוא בונה לה במקום בית אבן (במושבה עתלית) ובקרוב ישלח להביא אותה ואת ילדיהם לארץ ישראל. גבריאל שפירא קיים הבטחתו. הוא בנה במושבה עתלית בית אבן, ליד הבית הקים לפרנסתו משק חקלאי. את הכשרתו החקלאית קיבל בחווה חקלאית בכינרת אצל צבי אהרונסון לאחר שהביא המלצה מאחותו שרה אהרונסון.

לאחר שהתארגן, מגיעים לארץ, רעייתו של גבריאל טובה (גיזלה) וילדיהם חנה (הופמן) מלכה (סמסונוב),ועדינה (שכטר). בארץ נולדו להם שני ילדים נוספים, דוד שפירא ב-1904 וצבי זאב שפירא.

ישראל גבריאל שפירא שימש  שנים בתפקיד מוכתר המושבה. הגיש עזרה לאהרן אהרונסון ביסוד תחנת הנסיונות החקלאית בעתלית ואף מפעילי מחתרת "נילי" לא מנע את עזרתו כשריכזו את פעולתם בעתלית.

בזמן מלחמת-העולם ה1 תפקד כמוכתר של המושבה ונציגה כלפי השלטון. אך השלטון לא התחשב במעמדו הרשמי ולא פעם נלקח לעבודת-כפיה עבור הצבא הטורקי במשמר הירדן ובגשר בנות יעקב, ואף סוסיו הטובים נלקחו להסיע לחיפה את המצביא אחמד ג'מאל פחה בכרכרה המפוארת, בה נסע הקיסר הגרמני וילהלם בעת ביקורו בארץ.

אחרי הכיבוש הבריטי, כשנודע לשפירא, כי את תחנת הרכבת באותה סביבה עומדים לקבוע ליד כפר ערבי, פנה אל ג'ימס רוטשילד (בן הבארון בנימין רוטשילד) , שעשה אז בארץ בשרותו בדרגת מיג'ור בצבא הבריטי, וביקש ממנו שיפעל בכל כח השפעתו, שהתחנה תהיה ליד עתלית. וכשרמז לו הבארון ג'יימס על הבצה הסמוכה והקרחת, הפוסלות את המקום מהיות תחנה, השיב שפירא: "הבצה… מה בכך ? הן גם אנו בני-אדם ובכל זאת הננו חיים בקרבתה…" תשובה זו שכנעה את הבארון הצעיר והבטיח להשתדל, ואף כתב לשבתאי לוי, שהיה אז פקיד יק"א בחיפה, שישלח זרעים ועזרה לאברי עתלית שנתרוששו במלחמה.

נפטר בעתלית ב1937. טובה נפטרה ב 1947.


צאצאיו: חנה אשת דב הופמן (עתלית), מלכה אשת עמנואל סמסונוב (זכרון יעקב), דוד, עדינה אשת יצחק שכטר (זכרון יעקב), צבי זאב.

 

  מקורות: האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו מאת דוד תדהר / חולדה גורביץ לאתר https://www.news1.co.il/Archive/0024-D-117679-00.html

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2101). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2101