דוידסקו דוד

 

רבקה דוידסקו

 

דוד ופפה דוידסקו

סבא דוד דודסקו עלה ארצה בשנת 1897. לפני שהאניה נכנסה לנמל חיפה, קפץ סבא לים, כי לא היה לו רישיון כניסה לארץ. גיסו הבעל של אחותו חיכה לו בעגלה, מול מערת אליהו הנביא והביא אותו לזיכרון יעקב, להיכן שהגיעו יוצאי רומניה, מהעיר באקאו. 

אחריו הגיעו ארצה ההורים – אלימלך ולינדה דודסקו עם ילדיהם לזיכרון.

סבא היה בן  15 בהגיעו לארץ. הוא עבד תקופה קצרה אצל חקלאים בזיכרון ואז פקידי הברון רוטשילד שלחו אותו לעבוד ביבוש את ביצות חדרה. סבא סיפר שהם היו עומדים במי הביצה, כשהמים הגיעו לו לגובה החזה ונועצים את שתילי האקליפטוס בקרקע הרטובה עם הבוהן ולחיצה עם הרגל. לאחר 4 שנים נשלח סבא עם חבר ועוד עשרה שוורים לעתלית, כראשוני המתיישבים במקום. היה זה בשנת  1903. לאחר 3 שנים נשארו עשרת הראשונים ואז הברון בנה את הבתים הראשונים במושבה. לקראת גמר הבנייה נוספו עוד שתי משפחות : גבי שפירא ומתתיהו מזרחי.

הראשונים קבלו כל משפחה,  250 דונם אדמה + פרה + שור לעיבוד, עם 30 עופות. עבור האוכל והמשק שילם סבא לפיק"א במשך 30 שנים, בריבית  3% והחזיר את החוב. הברון בנה מחסן לכלי עבודה, רפת אורווה ולול בהמשך לבית וסביב החצר.

בכדי לחלק את הקרקעות בין המתיישבים עשו הגרלה בכול גוש וזו הייתה החלקה של המתיישב. לשלושת הגושים קראו : הראשון מדרום – חדוד מהמילה חד = גבול עם אדמות הערבים. האמצעי נקרא רוזלן = צבי, כי  בני הכפר אל מזר (שנהרס) היו עו"ד וצדו צביים בחלקה. לגוש הצפוני קראו : ארד אל-כרם, כי היו גפנים בשטח.

המשק החקלאי היה בנוי על גידול לצריכה עצמית של חיטה לקמח, שעורה לבעלי החיים וירקות לשימוש עצמי. אני זוכר היטב כיצד אימא מרים ז"ל וסבתא פפה היו לשות את הבצק וביום ששי והיו אופים את הלחם ביום ששי ואוכלים אותו במשך השבוע. לי כנכד הראשון היו מכינים לחמניה. את הבצק היו אופים בחבית, שאבא משה ז"ל, חתך את החלק העליון ועשה חורים בפח שהכניסו בצורה אופקית לחבית השוכבת. למעלה הבצק למטה העצים לחימום.

קצת היסטוריה משפחתית : סבא הגיע לעתלית עם : האח בנימין שהתחתן עם סימה והיה חקלאי בעתלית. אחות חווה שהתחתנה עם חיים קראוז, שגרו בחברת המלח ועם האחות שרונה שהתחתנה עם דוד גרופר שהיה חקלאי בעתלית ושכן שלנו.

סבא התחתן עם רבקה בת שלמה וציפורה הרשקוביץ. היו יוצאי רומניה מהעיר יאס. כשסבא שלמה היה בן 11 חטפו אותו חיילים תורכיים, עם עוד ילדים בני גילו מהאזורים בשליטתם, על מנת שיהיו חיילים בצבא התורכי לכשתיבגרו. סבא שלמה הצליח לברוח מהמחנה שבו היו ולחזור לבית הוריו בעיר יאס ברומניה. 

בלידת הבת רבקה, אחות למשה, אלימלך ואברהם בשנת 1930 נפטרה רבקה האם משטף דם, שלא יכלו לעצור בבי"ח בתר בחיפה.   (הערה : לפני שבנו את בי"ח בתר, הייתה מיילדת מהכפר עתלית העתיקה, דייגים שגרו במבצר הצלבנים והיא הייתה המיילדת של ילדי עתלית.) 

לאחר מות רבקה התחתן סבא דוד עם פפה למשפחת אלבר, שנולדה באוסטריה והייתה מזכירה בכירה בחברת הנשק קרופ הגרמנית. כשהרגישה את עליית היטלר ימ"ש, עלתה ארצה עם אחותה הניה ובעלה משה הן שגרו בנשר ואחיה אברהם אלבר שגר בנווה שאנן והיה לו טור שבועי בעתון דבר.

 

 

 

הדברים נרשמו ע"י יקיר דודאור, הנכד הראשון של דוד והבן של משה ומרים לבית פירנקו, מהעיירה ריקי ליד וורשה.