פיקנר – בילה וישראל

 

סבא ישראל וסבתא בילה עלו לארץ בשנת  1889 מאומן שבאוקראינה . סבא למד בישיבה באומן ונחשב לעילוי, סבתא היתה בתו של ראש הישיבה. הם נישאו באומן ועלו לארץ במצוות ראש הישיבה, לבנות את ארץ ישראל. בתחילה הם הגיעו

לזכרון יעקב, שם סבא מצא עבודה ביקב וסבתא גידלה את ילדיהם. בשנת 1903 חפש הברון רוטשילד משפחות ליישב ולבנות מושבה חקלאית בעתלית. סבא ישראל וסבתא בילה קבלו  נחלה בעתלית והיו מעשרת המשפחות הראשונות שייסדו את עתלית.

עתלית היתה מוכת מלריה ומתוך שמונה ילדים שנולדו להם נשארו בחיים רק שניים, אבינו יחזקאל פיקנר ואחיו יעקב.            

החיים בעתלית היו קשים מאד, מחקלאות היה קשה להתקיים וסבתא בילה פתחה בביתה אורחן. וכל מי שנסע לחיפה עצר בעתלית על מנת להשקות את  הסוסים ולשתות כוס תה, והיא קבלה כמה פרוטות.

סבא ישראל המשיך לעסוק בתורה ונהג לשבת עם אהרון אהרונסון ללמוד פרק בגמרא. בעיקר פרקים שעסקו  בחקלאות. כשגילה אהרון אהרונסון את חיטת הבר, הראה לו  סבא ישראל בכתובים שזאת אם החיטה ועד היום נקראת חיטה זו "אם החיטה".

עתלית היתה מוקפת כפרים ערביים שהתנכלו לתושבים היהודים ולא פעם שרפו למשפחה פיקנר את הגורן והם נשארו ללא אוכל להם ולבהמות.

 

משפחת מרים ויחזקאל פיקנר

בשנת 1906 נולד לבילה ולישראל בן, יחזקאל, שהיה הילד הראשון שנולד בעתלית. אבא יחזקאל רצה ללכת ללמוד בבית הספר הגבוה "מקוה ישראל" כמו חלק מבני האיכרים. אז קראה לו אמו ואמרה לו ביידיש: "בני היקר אם תלך ללמוד המשק יתמוטט". ואבא הבין ונשאר לעבד את המשק.

אבינו יחזקאל יצא לעזור למשפחה: הוא עבד בחברת המלח בהובלת המלח במריצות, בהיות עובד חרוץ קידם אותו האדון סורדין בעבודה. כמו כן אבא עבד במחצבה צפונית לעתלית, ועד מהרה הפך למנהל עבודה.

אבא נהג לעודד אותנו ללמוד והיה מספר לנו את ספור ויתורו מכורח על לימודים גבוהים בהוסיפו "אני רציתי ללמוד ולא יכולתי, אתן יכולות ולכן עליכן ללמוד.

בשנת 1933 התחתן יחזקאל עם מרים לבית פייגנבלט שהגיעה מפולין, כציונית, למכביה הראשונה.

יחזקאל ומרים עבדו קשה במשק והקימו משק לתפארת. נולדו להם ארבע בנות: אביבה, נולדה בשנת 1935, בילה ז"ל, נולדה בשנת 1941, והתאומות (הראשונות בעתלית), ישראלה ורחלה, נולדו בשנת 1947.

משפחתנו שמרה על אורח חיים דתי וכשאבא נתן קידוש בבית הכנסת להולדת התאומות, הוא אמר: "לקדוש ברוך הוא לא היה על מי לצחוק אלא על פלאח אחד מעתלית שהיו לו שתי בנות ונתן לו עוד שתיים תאומות". לימים התבדחנו על הספור. אבא בוודאי שמח, ואנו גדלנו בבית תרבותי עם ערכים והיתה לנו ילדות מאושרת.

ספרו: ישראלה ורחלה פיקנר   

 

 

ֿֿ