מה קרה במושבה בעת שהגיע מפציץ מצרי לעתלית

באחד הימים כשאני מוציא את החמור מהאורווה לחבית, לשתות מים, ראיתי מטוס גדול עם שני מנועים. קראתי לאבי משה דודסקו ז"ל, ואמרתי לו שאני רואה מטוס שלא ראיתי. אבא ענה לי שזה מטוס מצרי, רץ הביתה, הוציא רובה צכי וירה לכוון המטוס.

מוטי אבדיק (שהיה לימים טייס בצבא ובאל על), לקח בלי רשות את הרובה שהיה אצלם בבית, רובה איטלקי ארוך קנה וירה לכוון המטוס. מהדף  הירייה הוא נפל עם הרובה. אביו, יוסף אבדיק ז"ל כשראה אותו על האדמה, גרש אותו מהבית. רק בשעה מאוחרת האימא של מוטי, ציפורה אבדיק ז"ל, קראה למוטי שיחזור הביתה.

בחצר סמוכה עלה נתן שפירא ז"ל, עם סטן על גג המחסן, בתקווה שהקליע יגיע למטוס.

על בריכת המים שליד בית הכנסת, ישב רדבוגין הזקן ז"ל, עם סירנה להתרעה לפני התקפה. 

למזלה של עתלית הפצצות מהמטוס המצרי, נפלו בבריכות הדגים של הקיבוץ נווה ים, מצד דרום.

לאחר מקרה זה ההגנה הושיבה את אהרון עמרי ז"ל, שישב על הבריכה להפעלת הסירנה בזמן סכנה. אני שטיפלתי בסליק הנשק, שהיה במרתף ביתו של סבי, (הייתי בן  11) דוד דודסקו ז"ל ישבתי לידו שעות רבות. אהרון ז"ל אהב לאכול בוטנים. את הטובים אכל ואת השרופים נתן לי. מאז אני אוהב לאכול אוכל יותר שרוף. בשבעה למותו של אהרון ספרתי למשפחתו את הסיפור.