מסע המושבות

המסע נולד מתוך הבנה שהישוב הישן והישוב החדש הולכים ומתרחקים זה מזה כשהישוב הישן מתבצר בהלכות הדת והישוב החדש מתרחק ממנה.

מטרת המסע החשובה ביותר הייתה לשמר את הקשר בין הישוב הישן הדתי לישוב החדש החילוני על ידי הכשרת הקרקע להחזרת המתיישבים, לאורח חיים מסורתי, בעיקר בנושאי כשרות, שמירת שבת, חינוך יהודי במושבות וקיום מצוות התלויות בארץ.

הרב קוק אמנם הצהיר מצד אחד שמטרת המסע היא "לא להשפיע אלא להיות מושפעים" אבל גם הגדיר את המסע כמסע התעוררות , קירוב לבבות והחזרת המתיישבים לאורח חיים מסורתי.

עם הגיעם לעתלית, ביקשו הרבנים לעמוד על טיב החינוך באמצעות שיחה עם ילד קטן. שגילה בורות רבה בלימודי הקודש ומעולם לא ראה בעיניו סידור תפילה.
שיטה זו הרגיזה את מורה המושבה, ובמשך כל הביקור הוא התפלמס עם הרבנים . במיוחד התנגד לתוספת לימודי-קודש בבתי הספר, בטענו: "אם האבות אינם שומרי תורה ומצוות, תורה לבניהם למה?" מסתבר, שבמושבה הצעירה לא מקפידים בקיום המצוות ובשמירת שבת; המקווה היה נעול בפקודת הרופא ד"ר הלל יפה מזכרון-יעקב, שקבע כי במצבו הריהו מפגע תברואתי.

התושבים והרבנים התכנסו בבית הכנסת, שהיה גם בית ספר ובית מרקחת.
התושבים ביקשו מאנשי המשלחת להציע שם עברי למושבה "אטליט". הרב קוק הציע את השם "תרומיה" – לציון מטרת המשלחת, להסדיר ענייני תרומות ומעשרות. "ההצעה נתקבלה כמעט פה אחד". ואולם, המורה התנגד בתוקף, מכיוון שעורך "השליח", יוסף קלויזנר, כבר הציע את השם "מגדיאל". הרבנים פסלו שם זה , והסבירו כי "תרומיה" הוא שם הולם-יותר. הרב קוק אף כעס מאוד על הצעת השם באומרו : "לשם זה יש יחס עם רומי, ומדוע לקרוא יישוב בארץ הקודש בשם רומי?"…
המורה הודיע כי למעשה כבר אישר הוועד המקומי את הצעת הפרופסור קלוזנר ואין לשנותה עוד…
"איזה משחק משחקים פה? הרי כל האיכרים היושבים פה לפניכם הם מחללי שבתות, אוכלי טרפות ונבלות, מעשנים בשבת ליד בית הכנסת
ועושים את עסקיהם כביום חול, הם נקראים יישוב קדוש?"

בתגובה ענה לו הרב קוק:
"טועה אתה בני… כי זאת עליך לדעת, הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא, אלה המתחברים באהבה אל ענייני כלל ישראל, לארץ ישראל ולתחיית האומה, היא הרבה יותר מתוקנת בבחינתה הנפשית מהנפש של שלומי אמוני ישראל (החרדים), שאין בהם היתרון הזה של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובניין האומה והארץ…"

בסופו של דבר, המסע בן החודש לא השיג את מטרתו:
כל הבטחה שקיבלו הרבנים לאורך המסע להכניס יותר יהדות לבתי הספר נזנחה ברגע שעזבו. המתיישבים סירבו להעניק השפעה לרבנים בנושאי חינוך והמשיכו ללמוד וללמד על פי מה שהיה מקובל אצלם עד אז. ובנוגע לסיוע בהקמת בתי כנסת ומקוואות במושבות : עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גם זה לא יצא אל הפועל.