זכרונות מחוף המבצר
חוף מבצר עתלית מזכיר לי שלשה אירועים מימי ילדותי בקשר לחוף הים ליד המבצר .
מאז שאני זוכר את עצמי, בקיץ היינו נוסעים עם העגלה הרתומה לשתי פרדות, בני המשפחה והאורחים שהגיעו לחוף המבצר להתרחץ בים. מירושלים, היה מגיע להתרחץ בחוף הנציב העליון האנגלי. לאחר הקמת בסיס השייטת במקום נסגר החוף לבני עתלית ורק אנשי חיל הים הורשו להיכנס.
אנו הילדים נהגנו לבקר באולם הגדול שבמבצר, אולם המזכיר את אולם האבירים המשופץ בעכו. זכור לי שהיה מעבר חסום עם אבנים, עליו נאמר לנו שהיה מוביל למזח של הנמל בשעת מלחמה.
אני הייתי מגיע עם החמור כשעל אוכפו שקים, והייתי קוצר עם מגל תלתן טרי באמצעות מכונת קיצוץ ידנית, למאכל לתרנגולות.
בעת הצנע, התערובת למטילות הייתה דלילה ביסודות מזון והייתי נוסע עם העגלה ופועל לחוף הים שם היינו ממלאים את העגלה בצדפים שהיינו טוחנים בטחנת הקמח בעתלית ב', ע"י מר יצחקי (שגם גרס שעורה לבהמות העבודה במשק). היינו עושים ערמה של תערובת מהשקים ומוסיפים צדפים טחונים ומערבבים טוב עשינו זאת על מנת לחזק את קליפת הביצים. נאלצנו לעשות זאת בשל מחסור בסידן במזון העופות. אני זוכר שהייתי יושב עם אימא – מרים דודסקו ז"ל ושוקלים ביצים מהלול, אמא שקלה ומיינה ואני הייתי מטביע את החותמת על הביצה, על מנת לסמן את הגודל. כשהיה חסר סידן בתערובת, החותמת הייתה חודרת פנימה והביצה התקלקלה.
סופר על ידי יקיר דודאור (דודסקו)
בקבוצת "מסיפורי המושבה עתלית"