כהנא – בתיה ושיקא (יהושע)

שיקא כהנא נולד בשנת 1911 בקייב, אוקראינה.

אביו של שיקא, אהרון יוסף כהנא, הגיע לארץ ישראל בתחילת שנת 1921. הוא ליווה את הסופר סמילנסקי. בשהותו בארץ, הכין אהרון יוסף בית למשפחתו, ברחוב יעבץ ליד שוק הכרמל בתל אביב. בסוף שנת 1921 הגיעה שאר המשפחה, אמו גיטה, שיקא, צעיר הילדים, ויתר בני המשפחה.

אמו של שיקה, גיטה, הייתה עקרת בית, ואביו, אהרון יוסף, היה רב בישיבת טרומפלדור, ועבד בעיריית תל אביב.

שיקא היה בן אחת עשרה שנים בעלותו ארצה. הוא למד בבית ספר תיכון מקווה ישראל והיה מנערי הירקון. נערי הירקון התאמנו במקצועות ימיים בנחל הירקון, כמו צופי ים של היום. האימון החל מגיל מאוד צעיר ועד שנות הבגרות.

בגיל 23 ,עקב כישוריו וידיעותיו בשיט ובנושאים ימיים אחרים, היה שיקא מפקד מטעם ההגנה בספינת המעפילים וולוס , על שתי הפלגותיה הבלתי לגאליות. ההפלגה הראשונה, שהייתה ביולי 1934 עלתה יפה, 350 עולים הצליחו לעלות על אדמת ארץ ישראל ורק שניים נספו.

בספטמבר 1934 יצאה וולוס ב' מוארנה שבבולגריה ונאמר שזוהי הפלגת סטודנטים בים התיכון. כששיקא פיקד על הספינה היתה בין המעפילים מעפילה צעירה בשם בתיה גורודישץ.

בתיה לבית גורודישץ נולדה ב-1913 בוילנא. היא התייתמה מאביה בהיותה בת חמש . האב היה אחד הנספים מהמגפה הגדולה שנקראה גם השפעת הספרדית ב- 1918, ואמא של בתיה, בלה, גידלה אותה ואת שבעת אחיה. בתיה עלתה לארץ ישראל בשנת 1934 וכך ניצלה מהשואה, אבל איבדה את כל משפחתה בשואה.

בתיה הגיעה עם הספינה וולוס ב’ שיצאה, כאמור, מוארנה שבבולגריה ולא מיוון כפי שעשתה זאת וולוס הראשונה. בתיה הייתה זמרת ורקדנית, ותוך כדי השייט, וכדי לבטא את רגשותיה, היא רקדה את ריקוד החופש על הסיפון, ושרה את ואולי לא היו הדברים מעולם של רחל המשוררת. שיקא, מפקד הספינה, עמד על הגשר וראה ושמע את ההופעה. ומאז הם ביחד.

על הספינה וולוס ב’, היו 350 עולים ועולות למרות שהיא הייתה אמורה להכיל רק 180 איש ואשה. הספינה, כמובן, הייתה בלתי לגאלית. הבריטים גילו את הספינה בקרבת חופי הארץ, והכריחו את רב החובל היווני דימיטריוס ואת הצוות לחזור לאירופה. בתיה, וכל נוסעי הספינה וולוס ב’ חזרו לאירופה והיא נישאה נישואין פיקטביים על מנת לקבל סרטיפיקט (אישור עליה) לעלות לארץ.

בינתיים, בתיה ושיקא היו בקשר מכתבים. בתיה הגיעה לארץ בתאריך 23.12.34 , ונפגשה עם שיקא בחיפה. נישואיהם של בתיה ושיקא התקימו בתאריך 22.3.35 בחג פורים, בביתו של הרב הראשי של חיפה, הרב קניאל, ברחוב ארלוזורוב בחיפה.

הזוג הצעיר התגורר תחילה בחיפה ברח’ עקיבא אשר בהדר הכרמל. שרה, הבת הבכורה, נולדה בסוף שנת 1935. כששרה הייתה בת חצי שנה, המשפחה הגיעה לעתלית למחנה העובדים של חברת המלח.

כהמשך לפעילות הימית, שיקא היה פעיל בארגון ההגנה. הוא רכש משאית ששימשה להעברת כלי נשק ותחמושת לכל חלקי הארץ באמתלה שהמשאית מעבירה מלח מחברת המלח. במחנה של פועלי חברת המלח, גרו רק אלה שעבדו בחברה. אבל משפחתו של שיקא קיבלה אישור מיוחד לגור במחנה בגלל פעילותו הענפה בהגנה. שיקא היה המא"ז , מפקד האזור, של עתלית וסביבותיה, עד חיפה.

שרה נולדה בבית חולים מולדה בשנת 1935

נירה נולדה בבית חולים בילינסון בשנת 1936

דוד (דודיק) נולד בבית חולים בתר בחיפה בשנת 1942

טובה (גיטה) נולדה בבית חולים בתר בחיפה בשנת 1945

המשפחה הייתה בעתלית עד שנת 1954.

בתיה, הייתה גם היא חברת ההגנה, ובהיותה בעתלית, שידרה בהליוגרף – מכשיר קשר, והעבירה הודעות למצדה על הכרמל ולקיבוץ בית אורן.

בתיה נפטרה בשנת 1991

שיקא נפטר בשנת 1996

סופר עי טובה (גיטה) כהנא בר-אור.