פינסקר – פייבל שרגא

הסבא פייבל שרגא פינסקר הגיע לעתלית בשנת 1906 מאודסה שבאוקראינה. הוא היה אלמן עם ארבעה ילדים, חנה, אריה, יעקב ודוד. לפני שהחליט לעלות ארצה, הגיע עם אחיו לבדוק אם כדאי לעלות ולאחר מכן עלה לארץ עם ארבעת ילדיו. ביתו היה ברחוב המייסדים של היום. ילדיו, אריה ויעקב הצטרפו לקבוצת העבודה "כרכור" בהיותם בני 17. מטרתה של הקבוצה היתה להקים ישוב חדש – הישוב עין שמר. שם הכיר יעקב את הסבתא, ריה, שהגיעה לקבוצת העבודה מתל אביב.

סבתא שלי, ריה, הגיעה מקייב שבאוקראינה, בהיותה בת 16. ריה היתה אחת משמונה ילדים והיא אומצה על ידי דודיה ואיתם הגיעה לישראל והם גידלו אותה.לדודים היה בית יתומים בתל אביב . בהיותה בת 18 הצטרפה לקבוצת העבודה "כרכור" ושם כאמור הכירה  את יעקב. במלחמת העולם הראשונה הדודים חזרו לרוסיה אבל ריה נשארה בארץ.

בהיותם בני 20 נישאו יעקב וריה בקבוצת "כרכור" וחסיה בתם הבכורה, נולדה שם בשנת 1920. נולדו להם עוד שלושה ילדים שנפטרו ממחלת המלריה. אברהם הרצפלד היה אחראי כל קבוצות העבודה והיה חבר של סבא יעקב והוא שכנע אותו לעבור לבלפוריה. בבלפוריה חיו ריה יעקב וחסיה חמש עשרה שנים ולאחר מכן, בלחצו של סבא פייבל שרגא,  הם עברו לעתלית בשנת 1935. סבא יעקב היה מומחה לגידול והרכבת עצי פרי.

חנה, אחותו של יעקב, עברה לתל אביב והשתלבה בחיי הבוהמה התל אביבית, דוד, אחיו של יעקב, הצטרף לקבוצת כנרת ונרצח על ידי הערבים.

משפחתו של יעקב גרה בצריף בגבעת הכורכר, אותו קנה מחברת המלח. הצריף שימש כמקום מגורים לפועלי חברת המלח. יעקב שיפץ את הצריף עד שהיה ראוי למגורים. סבא יעקב הקים משק חקלאי שבו גידל ירקות וענבים. חצר ביתם הכילה רפת אורווה, לול תרנגולות ומחסנים לאיכסון כלי עבודה רבים.

חסיה, שהגיע לעתלית מבלפוריה בהיות בת 15, חוותה קשיי קליטה בעתלית מאחר  והתגעגעה לחיי החברה ולחבריה בבלפוריה. היא החליטה שהיא רוצה ללמוד בבית ספר תיכון, אבל המשפחה לא יכלה לממן את הלימודים. ביזמתה, נסעה להפגש עם מנהל תיכון גימנסיה הרצליה ושכנעה אותו לקבל אותה ללימודים. הסידור היה כזה: חסיה גרה  אצל משפחה בחיפה תמורת מגוריה היא לימדה את ילדי המשפחה, וסבא יעקב היה מביא למשפחה ירקות, פרות ולעתים גם תרנגולת. כמו כן, חסיה לימדה ילדים אחרים כדי להתפרנס.

חסיה  הכירה את אהרון כהן שחי בעתלית ומשפחתו היתה ממייסדי עתלית. הם נישאו וגרו בשכונת הפועלים בחברת מלח. אהרון היה פועל בחברת המלח. לחסיה ולאהרון נולדו ארבע בנות: נילי, בשנת 1940, רנה,  בשנת 1942, גאולה, בשנת 1946 ונאוה, בשנת 1951. מאחר והיו משפחה גדולה נתן להם סורדין בית יותר גדול שהיה הקרוב ביותר למפעל המלח.

אהרון נפטר בשנת 1962 וחסיה נפטרה בשנת 2010.

אחרי שאהרון נפטר המשק קרס עקב מחלה בכרמים וחסיה שנשארה לבד פרנסה את משפחתה ותמכה גם במשפחת הסבים. הפרנסה לא היתה בנמצא וחסיה חוותה קושי כלכלי כבד. כדי להתפרנס, חסיה נתנה שיעורים פרטיים לילדי עתלית, שימשה מחליפה למורים בבית הספר ואחר כך עבדה כמנהלת החשבונות של מועצה המקומית בעתלית. היא עבדה במועצה המקומית עד הגיעה לגיל 75.

ספרה: נאוה כהן.