סעדון – חנה ויששכר

חנה ויששכר סעדון הגיעו לעתלית בשנת 1951 מפז , מרוקו.

בפז,היתה בבעלותו ש ל יששכר חנות למזוודות שהיו עשויות מפח מגולוון, עם מסמרים דקורטיביים. הקונים היו בעיקר חיילים אפריקאיים ששרתו בצבא. חנה היתה עקרת בית. האב פרנס את משפחתו בכבוד, היה שומר מצוות והילדים התחנכו בבתי הספר המקומיים.

האב, שהיה פעיל ציוני היה בקשר עם שליחים מישראל ואלה ארגנו את מסעה של המשפחה לישראל. ההורים עם עשרת ילדיהם, מלאני, עליזה, רנה (ז"ל), רמונד, לילה, אלישע, שלמה , ציונה, תקוה וטובה יצאו באישון לילה מביתם ונסעו ברכבת לקזבלנקה ושהו שם כחודש. משם שטו באניה לצרפת והתגוררו במחנה מעפילים, ולאחר כחודש עלו על אניה מפוארת והגיעו לישראל היישר למחנה בשער עליה בחיפה.

מלאני זוכרת שבאניה לישראל היו הרבה בני נוער שעלו ללא הוריהם.

בחורף 1951 הגיעה השפחה לעתלית בלילה קר וגשום, עם רוחות חזקות, הברזנט של המשאית עף ברוח והנוסעים נרטבו מהגשם שלא פסק. הם הגיעו למעברת עתלית, לבדון, מעין צריף המכוסה בבד, בחשיכה, בבוץ ושביל אחד מכורכר.

המיטות בבדון היו מברזל והמזרון מקש. בצריף אחד שוכנה כל המשפחה כשצעיר הילדים היה בן שלושה חדשים. פחון ממתכת שימש כמקלחת, והמשפחות עמדו בתור עד שהגיע תורן להתקלח, והשרותים היו מבנה מעץ עם בור בתוכו ומשטח מעץ להניח את הרגלים .

באותו חורף ירדו כמויות גדולות של   גשמים והמים הציפו את הבדונים. כל ילדי המעברה הוצאו מבתיהם ושוכנו בבתי מארחים בעתלית למשך 24 שעות עד שהמים ירדו.

יששכר עבד בחברת המלח, אולם אחרי זמן מה ארעה תאונת עבודה וסלע מלח גדול נפל עליו, גבו נפגש קשות  והוא הפסיק לעבוד. חנה יצאה לעבוד כמבשלת במעברה. חדר האוכל שהוקם במעברה בישל ארוחות לבתי הספר ולגנים וכאשר נבנה מטבח ליד בית הספר הממלכתי (גלי עתלית הישן) חנה עברה לעבוד שם.

מלאני, הבת הבכורה, בת ה-13, יצאה לעבוד בחברת המלח ובנקיון בבתים ובערב למדה במעברה בבית ספר ערב, עברית, תנ"ך, ניגון בחליליות וריקודי עם. מלאני זכתה בפרס ראשון בתחרות תנ"ך בעתלית.

בשנת 1981 הוקם מרכז הקליטה לאתיופים בעתלית ומלאני ועליזה, אחותה, עבדו במרכז הקליטה דאגו לאוכל ולבגדים והדריכו את האמהות בטיפול בילדים. חלק מבני המשפחה מתגוררים עד היום בעתלית.

ספרה: מלאני סעדון