ארלינסקי – דוד ובתיה

דוד ארלינסקי נולד באודסה  לאלטה לבית קוליק ולהלל ארלינסקי.

לדוד היו 4 אחים ואחיות. דוד עלה לארץ ישראל לבדו. עבד כפועל חקלאי בזכרון יעקב ועם הקמת עתלית,קיבל איכרות והצטרף לחבורת המייסדים. כמה שנים אחר כך הצטרפה אליו משפחתו , הוריו הלל ואלטה ארלינסקי וילדיהם. ואביו שהיה מגיד באודסה, שימש כשוחט הראשון של המושבה. עם הזמן התפזרה המשפחה ברחבי העולם אך דוד ומשפחתו נשארו נטועים במושבה.

בתיה (פסיה) היא נצר למשפחות ויינשטוק ופויזנר יוצאי רומניה וממייסדי זכרון יעקב. סבה של בתיה אלתר (פילדרמן) ויינשטוק היה מצירי הקונגרס הציוני של חובבי ציון בפוקשאן, שיש הטוענים כי הוא הקונגרס הציוני הראשון האמיתי. בתיה נולדה ב 1892 בזכרון יעקב להוריה אתל ויוסף פויזנר ולה עוד 5 אחים ואחיות. בתיה ודוד נשאו בשנת 1912 (יב טבת תרע"ב). בתיה נפטרה ממחלה בשנת 1932 בהיותה כבת 40 בלבד.

לאחר מותה נישא דוד פעמיים נוספת לדבורה לבית טבצניקוב מחיפה ולאסתר לבית קרסני מגדרה.

 דוד ארלינסקי, שהיה המוכתר הראשון של המושבה עתלית,  היה מוכר כאחד האנשים הטובים והאהובים בעתלית.  את פרי עמלו נהג למכור בשוק בדמשק, אליו היה מגיע עם רכבת העמק המפורסמת. במסגרת מסעותיו ובשל העובדה כי ידע שפות רבות ובינהן תורכית, הוא יצר קשרים טובים עם השלטונות התורכיים, הקמיקם התורכי אף נהג להתארח בביתו. בזכות קשרים אלו הצליח לסייע למתיישבים בעתלית, לדאוג להם לתנאים טובים יותר ולהגנת השלטונות. 

דוד כמו רבים משכניו עזר רבות למחתרת ניל"י.  פעמים רבות סייע להבריח את שרה אהרונסון בעגלתו  ובחצרו הוטמן סליק נשק. בשל קשריו הטובים עם השלטון התורכי הוא הצליח למנוע את גילוי הסליק ולהציל ממאסר בדמשק את חבריו.

דוד הקים בחצר ביתו מפעל ממתקים, מהראשונים בארץ,  בו יוצרו "ופלות" ( במקור) , "כושי" ( קרמבו של פעם) וסוכריות תרנגול או בובות אדומות. ילדי עתלית נהגו לעזור במפעל ולקבל ממתקים בתמורה.

לבתיה ודוד נולדו 4 ילדים: יוסף, אהובה, יהודית וכרמי.

יוסף נולד בדצמבר 1912, סיים את לימודיו בטכניון כמהנדס חשמל. נישא לשרה לבית קופרמן מזכרון יעקב. יוסף הקים את בית הקולנוע הראשון בזכרון יעקב. ליוסף ושרה נולדו 4 ילדים: איילה שנפלה בעת מילוי תפקידה הצבאי, אופירה, נעם ונורית.

אהובה נולדה בספטמבר 1921 , נישאה לשוטר בריטי בשם פרידריך (ג'ק) ריצרדס, עברה לגור עימו בווילס עם סיום תקופת שירותו. לזוג נולדו 2 בנות, אליזבת ופטרישיה. לאהובה בן נוסף בשם דוד.

יהודית נולדה ב 1923 למדה עבודה סוציאלית ועבדה כעובדת סוציאלית רבת הישגים במועצה המקומית עתלית. יהודית נישאה לאליהו לביא. אליהו עבד במועצה המקומית, היה ואחראי על ביטחון היישוב מנהל מחלקת המים . כל בוקר בשעה 05:00 לפני יציאת החקלאים לעבודה היו מגיעים לחצר ביתו לפרלמנט, בצעקות וההתלהבות עד שהיו מעירים את כל השכונה .לזוג נולדו שלשה ילדים, הלל, יהודה ומירי. הלל ויהודה היו שחקני כדורגל בהפועל עתלית ואליהו היה השופט האגדי של המשחקים. בימים ההם הכדורגל היה הבידור המגבש בעתלית.

כרמי, ששמו ניתן לו על שם הכרם הראשון שנשתל בעתלית על ידי אביו, נולד ב1926, היה חבר בהגנה ומראשוני ה"שב". עבד כנהג משאית ושיחק כדורגל בהצטיינות בקבוצת הכדורגל של עתלית. כרמי נישא לרינה (נעמי) לייבו. "עולה חדשה" שהגיעה עם משפחתה מרומניה למעברת עתלית בשנות ה50. נעמי היא ביתו של ברקו לייבו שהיה פעיל פוליטי במושבה, שנים רבות ואף כיהן כסגן ראש מועצת עתלית. ברקו היה איש שאהב אנשים ועזר לכל מי שנצרך לעזרה ועד היום ותיקי עתלית מזכירים אותו באהבה. נעמי "גידלה" רבים מילדי עתלית בשנות עבודתה הרבות כסייעת בגן ילדים. לכרמי ונעמי נולדו שני ילדים, יעקב ודוד.

ב1936 פנו אליו חברי קבוצת עין הים ( עין כרמל לעתיד) שימכור להם שטח של 10 דונם, עליו היו כרמים השייך לו, כדי שיוכלו להקים בו קיבוץ.  לאחר התלבטויות רבות התרצה והעביר להם את השטח להקמת הישוב. שנים אחר כך, כרמי קנה את מבנה בית הילדים של קיבוץ עין הים, בו מתגוררת המשפחה עד היום.

בעתלית של אז, גרו בצוותא ערבים ויהודים. משפחות ערביות רבות התגוררו בחצרות האיכרים. שפת הדיבור בבית הייתה עברית אך עם החברים בחוץ דיברו בעיקר ערבית. לכרמי היה חבר טוב בשם זאודי בן לאחת המשפחות הערביות שהתגוררו בעתלית, החבר ומשפחתו גרו בחצר ביתה של משפחת ארלינסקי. עם פרוץ מלחמת השחרור ברח החבר עם משפחתו לירדן ולמשפחה הגיעו שמועות על מותו תוך כדי חציית נהר הירדן. לאחר מלחמת ששת הימים פגש כרמי ארלינסקי את אביו של זאודי במחנה השבויים שהוקם בעתלית, כך נודע לו שחברו עדיין חי ומתגורר בג'נין והקשר בין המשפחות חודש.

 

 סיפרו דודו ארלינסקי בנו של כרמי ומירי לביא בתה של יהודית