תולדות עתלית מאז ועד היום
ציר הזמן נכתב על ידי ד"ר אהוד גלילי
התקופה הצלבנית
מצודת דוסטרי – קרתה (המעבר הצר)
בתחילת המאה ה-12 הקימו הצלבנים מצודה על רכס הכורכר בסמוך לערוץ נחל אורן החוצה את רכס עתלית. שם המצודה נגזר מהמונח מעבר צר או מיצר בצרפתית. במקום זה התמקמו כנופיות של שודדים שנהגו לתקוף שיירות שנעו בדרך מעכו לירושלים בירת הממלכה הצלבנית. מצודת דוסטרי שמשה את חיל המצב שהגן על הדרך. המצודה נבנתה בצורת מגדל שחלקו התחתון, העשוי מקשה אחת, נחצב בסלע הכורכר. הקומה השנייה נבנתה מאבנים שנחצבו בעת חציבת קומת המסד ורק אבני גזית בודדות נותרו ממנה. בחלק הדרום מערבי ניתן להבחין במספר נדבכים עשויים אבני גזית ששרדו מהקומה השנייה. 
למצודה מערכת של שני בורות מים מחוברים ביניהם הנמצאים בחלק העליון של קומת המסד, אלו אספו את המים שהתנקזו מהגג. בורות מים אלו מתפקדים גם בימינו וניתן למצוא בהם מים בם בסוף הקיץ. בבסיס המצודה שני בורות נוספים אליהם הובילו צינורות חרס אלכסוניים. את מי הבור החצוב בחלק המערבי ניתן היה לשאוב מהקומה השנייה או להעבירם לשוקת ששמשה להשקיית הסוסים. בדופן הדרומית של קומת המסד נותרו חציבות ששמשו ככל הנראה בסיס לגרם מדרגות. סביר להניח שהיו אלו מדרגות עשויות מעץ אותן ניתן היה להרים באמצעות חבלים בשעת סכנה. חצר המצודה שמשה כאורווה ובה עשרות אבוסים חצובים בסלע. מזרחית למצודה נחצב חפיר בעומק מספר מטרים.
מבצר עתלית
מבצר עולי הרגל בעתלית נבנה בתחילת המאה ה-13 על ידי אבירי ההיכל (הטמפלרים) שעזבו את עכו, אשר הייתה לטעמם עיר חטאים מסואבת ומושחתת. בשנת 1218 המבצר הוקם על חצי האי בסיוע אבירים טבטוניים וצליינים נוצריים.
מערכת הביצורים כללה חומה חצובה ברכס הכורכר המזרחי (ר' לעיל), חומה חיצונית שתחמה את חצי האי ממזרח וחדרה אל הים , חפיר בעומק כ 6 מטר, חומה חיצונית בגובה כ 16 מטר עם שלושה מגדלים מרובעים וחומה פנימית נוספת עם שני מגדלי ענק בגובה 34 מטר. הקיר החיצוני של המגדל הצפוני השתמר וגובהו כשלושים מטרים. יסודות המבצר נבנו על סלע כורכר מפולס בגובה פני הים. במבצר היו מספר כנסיות ואולמות ענק שיכלו להכיל אלפי בני אדם. המבצר נבנה כולו מאבני כורכר שנלקחו בחלקן מחורבות היישוב הפניקי שקדם לו וברובן נחצבו מרכסי הכורכר הסמוכים ומסלע הכורכר שהיה זמין בחצי האי.
מחוץ לחומות המבצר, בתוך השטח שבין המבצר והחומה החיצונית היו בתי מגורים, מוסדות ציבור, כנסיות ואזור בנוי ששטחו עשרות דונמים. מזרחית לחצי האי היו שטחים חקלאיים, שדות ובוסתנים. המבצר עמד בפני שלוש התקפות של צבאות שניסו לכבשו ומעולם לא נכבש.
בשנת 1220 ניסה שליט דמשק אל מועט'ם לכבוש את מבצר עתלית לאחר שהרס את קיסריה.
בשנת 1228 ניסה הקיסר פרידריך השני להשתלט על המבצר, אולם הוא נשבה על ידי אבירי ההיכל ושוחרר לאחר שהגיע עמם להסכם הפסקת אש.
בשנת 1256 תקף ט'אהר אל ביברס את המבצר בראש צבא ממלוקי. הממלוקים פרצו את החומה החיצונית והחריבו את העיר והכנסיות. התושבים התבצרו במבצר על חצי האי אותו לא הצליחו הממלוקים לכבוש. המגנים חתמו על הסכם עם הממלוקים והחזיקו במבצר כארבעים שנים נוספות. לאחר נפילת עכו בירת הממלכה הצלבנית ונפילת מבצרי בירות וצידון, נותר המבצר בעתלית האחרון במבצרי הצלבנים בארץ ישראל.
בשנת 1291 נטשו הצלבנים בחשאי את המבצר בדרך הים והוא נותר ריק במשך כמה שבועות עד שהממלוקים גילו כי אין איש במקום והרסו את החומות והמגדלים.
בתקופה העות'מאנית שימש המבצר כמקור לאבני בניין שנמכרו לשליט יפו על ידי אחמד אל ג'אזר. רעש אדמה חזק שפקד את ארץ ישראל בשנת 1837 גרם לנזקים רבים והרס מבנים שונים במבצר. הכנסייה שהייתה בשטח המבצר נחרבה כליל וחלקה העליון השוקל עשרות טונות התהפך כיחידה אחת וצנח.
חומת העיר הצלבנית
החומה הצלבנית תחמה את חצי האי מצד מזרח וחדרה למרחק כמה עשרות מטרים אל הים במפרץ הצפוני והדרומי. בקצה החומה הנמצא במפרץ הצפוני נמצאו שרידי מגדל שמירה מלבני. על קרקעית הים סמוך לקצה החומה, התגלו כעשרים עמודי אבן מצולעים באורך כשני מטרים האחד, המונחים בשני טורים מקבילים. עמודי האבן היוו המשך תת- ימי של החומה וחלק ממערך הביצורים היבשתי ונועדו לחסום דרכי הגישה וכניסת פרשים ורגלים למבצר מצפון, דרך הים הרדוד.
בית הקברות הצלבני
בבית הקברות שנחפר על ידי הארכיאולוג ג'והנס, נמנו לפחות 1700 מצבות. חלק מהמצבות פשוטות ובנויות ממספר אבני כורכר שהונחו בטור ואחרות ועשויות מאבנים גדולות שעל חלקן נחצבו תבליטים שונים. על מספר מצבות חרוטים כלי העבודה של הנפטר, ביניהן אנך בנאים וזוויתן, או קרדום וזוויתן. ייתכן והיו אלו כלי עבודה של בנאים, מהנדסים או חוצבים. חלק מהמצבות הועברו למוזיאון רוקפלר בירושלים והן מוצגות בחצר הפנימית ואחרות נותרו באתר וניתן לצפות בהן. בין אלו מצבה גדולה עם תבליט צלב, מצבה עם תבליט אנך בנאים וזוויתן, ומצבה עם תבליט של עוגן ברזל. 
מחצבות הכורכר המיוחדות בעתלית
השער הקטוע
השער הקטוע נקרא כך מכיוון שהוא נמצא בקצה המזרחי של דרך הכניסה למחנה החוצבים שנקטעה וכיום היא נמצאת בחלקו העליון של מצוק בגבה כשני מטרים. נראה כי הדרך שמשה את צרכי המחצבה בשלבי הקמתה וכאשר נחצב צידו המזרחי של הרכס נקטעה הדרך על ידי המחצבה. סביר להניח כי במקום היה גם גרם מדרגות או גשר משופע מעץ שלא שרדו. ניתן לעלות אל השער במדרגות מיוחדות במינן החצובות באבן. מדרגות אלו הותאמו להולכי רגל ונחצבו בצורת כף רגל.
מחנה החוצבים הצפוני
מחנה החוצבים הוא חצר בגודל כ 25X 25 מטרים מוקפת בחומות חצובות בסלע בגובה 2-3 מטרים. לחצר שני פתחים לעגלות משא, (במזרח השער הקטוע ובמערב שער נוסף) ופתח אחד להולכי רגל בדרום מערב. סביר להניח שהפתחים נסגרו בלילה בכדי ליצור מכלאה לבהמות ולצרכי ביטחון. בקירות החצובים נחצבו אבוסים להאבסת הפרידות, חורי קשירה לבהמות וגומחות לנרות שמן המלמדות כי במקום התקיימה פעילות גם בשעות בלילה. החצר החצובה בסלע הכורכר שימשה כגדרה לבהמות המשא שהעבירו את האבנים אותן חצבו במחצבה. סביר להניח שהמקום שמש גם כמחנה לפועלים ולבעלי המלאכה שעסקו בחציבה.
בשנים 1953-4 נערכה במקום חפירה ארכיאולוגית על ידי הארכיאולוג רחמני אשר חשף את המתקנים העתיקים. ניתן להבחין בבורות החפירה בחלק הצפוני והדרומי של החצר החצובה.
בשנים 2006-7 נוקה המקום מהצמחייה על ידי ילדי בית הספר גלי עתלית בשיתוף עם רשות העתיקות.
במקום מתוכנן גן ארכיאולוגי שיחשוף את סיפור המחצבות העתיקות ויהווה פינת חמד עם צמחייה טבעית של רכסי הכורכר, משולבת בשרידים העתיקים וההתיישבות במושבה.
בית הכנסת המודרני נבנה למרגלות חומה חצובה עתיקה שהייתה חלק ממערך המחצבות ומחנה החוצבים הסמוך. ממזרח למבנה בית הכנסת ניתן להבחין בטור של אבוסים חצובים בסלע ומעליהם, על הרכס קיימת חצר חצובה ובה קיר כורכר עם שקעים חצובים ששמשו לגידול יונים. מבנים דומים התגלו במקומות שונים בארץ, חלקם חצובים בסלע ואחרים בנויים מאבן או מטיט.