תולדות עתלית מאז ועד היום

ציר הזמן נכתב על ידי ד"ר אהוד גלילי

עתלית בתקופת המנדט הבריטי

כפרי המיעוטים באזור עתלית בתחילת המאה העשרים

רוב כפרי המיעוטים בחוף הכרמל הוקמו על חורבות יישובים קדומים. הכפרים נכבשו/ננטשו/פונו מיושביהם בשנת 1948-9 על שרידי חלק מהם הוקמו יישובים יהודיים. סביב המושבה עתלית היו כעשרה כפרי מיעוטים שהתקיימו עד להקמת מדינת ישראל. במערב שכן הכפר עתלית העתיקה על חורבות המבצר הצלבני. הדיפלומט הארכיאולוג החובב לורנס אולפנט שסייר בחורבות מבצר עתלית בשנת 1882 מתאר, בטון מתנשא ומזלזל, את תושבי הכפר הערבי ששכן במקום: "בכפר חיים כמאה תושבים מסכנים ומוזנחים הגרים בבקתות עלובות ורעועות שנבנו על חורבות המבצר. קשה לתאר את הניגוד הגדול שבין הפלאחים האומללים המתגוררים במקום לבין ההדר, הפאר והמותרות של התושבים שהתגוררו במקום בתקופות קדומות". תושבי הכפר שהיו אריסים של אשת הוואלי הטורקי של בירות נודעו כשודדי דרכים". בדרום שכן הכפר סרפנד, שהוקם על חורבות יישוב מהתקופות הרומית והביזאנטית ודרומית לו, הכפר לם, כיום מושב הבונים השוכן על שרידי מצודה מהתקופה הערבית הקדומה ושרידי יישוב חקלאי מהתקופה הביזאנטית.

מחנה המעפילים

מחנה המעצר למעפילים נבנה בשנת 1939 על ידי שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל והיה סמל למאבק של ההעפלה ועלייה היהודית לארץ ישראל. המחנה פעל בין השנים 1939-1948 כמחנה מעצר למעפילים יהודיים שנתפסו בעליות בלתי לגליות. בשנת 1940 הגיעו שלוש אוניות מעפילים לחיפה: פאסיפיק, מילוס ואטלנטיק ועל סיפונן כ 3600 מעפילים. הבריטים בקשו להעביר את העולים הלא חוקיים לאי מאוריציוס באמצעות האונייה פאטריה. האונייה חובלה בנמל חיפה בידי אנשי ההגנה שניסו להוציאה מפעולה ובכך למנוע את גירוש המעפילים מהארץ. במהלך האירוע נהרגו כמאתיים מעפילים. יתר העולים הועברו למחנה בעתלית. לאחר כמה חודשים גורשו המעפילים מעתלית למחנות מעצר באי מאוריציוס. עם התגבר ניסיונות ההעפלה ובגדול הצפיפות במחנה בעתלית, הועברו בשנים 1946 עד להקמת המדינה כ 50000 מעפילים שנתפסו בים למחנות מעצר בקפריסין.

מחנה המעפילים – החיים במחנה

בהגיעם למחנה בעתלית חויבו המעפילים לעבור מקלחת , חיטוי די.די.טי וגילוח שערות ראשם. הנשים הופרדו מהגברים והוכנסו לצריפים מאוכלסים בצפיפות . המחנה היה מגודר ועמדות שמירה הקיפו אותו. המעפילים לא הורשו לצאת מהמחנה. למרות הקשיים במחנה השתדלו המעפילים לארגן פעילויות חברה ותרבות, לעסוק בספורט ולקוות לשחרור מהיר. בכל תקופות קיומו היו עצורים במחנה כ- 60,000 מעפילים.

מחנה המעפילים – הפשיטה, השחרור והשבויים ממצרים

לאחר הפשיטה של הבריטים על קיבוץ כפר גלעדי בחודש אוקטובר 1945 לצורך מעצר יהודים שהגיעו מסוריה, החליט הפיקוד העליון של ההגנה לשחרר את כל המעפילים הכלואים בעתלית. נחום שריג מפקד הגדוד הראשון קיבל את המשימה ממפקד הפלמ"ח יגאל אלון. בליל 9.10.1945 במבצע מתוכנן בפיקודו של יצחק רבין, שוחררו 210 מעפילים שהיו במחנה. המבצע כלל החדרה מוקדמת של לוחמים בודדים אל תוך המחנה לצורך סיוע לפעולות ההתנגדות של המעפילים , ניתוק קווי הטלפון, ביצוע חסימות על דרכי הגישה והכבישים שהובילו לעתלית ופריצה של כוח עיקרי. המעפילים הוברחו בחשאי לקיבוץ בית אורן ומשם ליגור. לאחר מלחמת ששת הימים שימש המקום במשך כמה שנים כמחנה שבויים עד להחזרת השבויים למצריים.

הקמת האתר הלאומי של מחנה המעפילים בעתלית

בשנות השמונים מסרו פקידי ממשלה, חסרי מודעות היסטורית את מבני המחנה, במכרז לקבלנים לצורך פירוק והריסה. מבצע נמרץ להצלת המחנה אורגן על ידי קבוצות אזרחים בעלי מודעות ובסיוע חברי כנסת, עיתונות והחברה לפיתוח אתרים שתפסה חזקה על השטח, ניצל האתר הלאומי. בשנת 1987 במשכן נשיאי ישראל, הוכרז מחנה המעפילים בעתלית רשמית כאתר לאומי. כיום משמש המחנה כמוקד השראה לנוער וכאתר מורשת המנציח את המאבק הלאומי להקמת מדינת ישראל ותקומת עם ישראל בארץ ישראל.

מחצבות הכורכר הבריטיות

המחפורת הגדולה הנמצאת ממערב לרכס הכורכר, נוצרה כתוצאה מחציבה בשנות העשרים של המאה העשרים. הבריטים חצבו כורכר לבניית נמל חיפה וגם הטכניון בחיפה נבנה מחומר גלם זה. תוצר הלוואי של המחצבה – המחפורת שמשה כבונקר תחמושת בתקופת המנדט הבריטי ואחר כך ע"י צה"ל עד שנת 2004. המחצבה כילתה שטח ניכר מרכס הכורכר ובמקום זה נותרה מהרכס רק רצועה צרה וארוכה עליה עובר היום מסלול סיור שנבנה על ידי בית הספר גלי עתלית. בתוך מחצבת הכורכר נבנתה בשנים האחרונות שכונת הרכס.