תולדות עתלית מאז ועד היום

ציר הזמן נכתב על ידי ד"ר אהוד גלילי

עתלית וסביבתה בתקופה הפרה היסטורית

התקופה הפליאוליתית התיכונה

מערות חוף של ציידים לקטים: השרידים הקדומים ביותר באזור עתלית התגלו בשתי מערות  ברכס הכורכר הנמצאות ממערב לגשר הרכבת העובר מעל הכביש המהיר. המערות נחשפו לראשונה בעת כריית סלע הכורכר במחצבת החוף, ובעת חציבת המעבר של הכביש המהיר החוצה את רכס הכורכר דרומית לתל מגדים, מצפון למחנה המעפילים. במערות התגלו כלי צור, בשברים של ביצי יענים, עצמות יונקים וצדפים מחוררים ששמשו כתכשיטים. במערות התגלו שרידים השייכים לתרבות המוסטרית, והן תוארכו לתקופה הפליאוליתית התיכונה.

התקופה הניאוליתית הקדם קיראמית -אתר עתלית -ים

  1. חופי הלבאנט וארץ ישראל הינם הסביבה הימית הקרובה ביותר למרכזי הביות והמהפכה החקלאית במזרח הקרוב, במהלכה בויתו בעלי החיים והצמחים והאדם עבר מחיי נדודים, המבוססים על צייד ולקט,
    לחיים ביישובי קבע המבוססים על חקלאות. בחופים אלו אירע בתקופה הניאוליתית הקדם קיראמית המפגש הראשוני בין התרבויות החקלאיות שהתפתחו בפנים היבשת לאוכלוסיות החוף שעסקו בציד, לקט
    ודיג.

לפיכך היה חוף מרכז ודרום הלבאנט ערש מערכת הקיום בין תרבויות המבוססות על ניצול משולב של משאבי ים ויבשה.

על קרקעית הים בעתלית התגלה כפר מהתקופה הניאוליתית הקדם קיראמית שגילו כ 9000- שנה, שהוצף על ידי הים. הכפר נמצא בעומק 10 מטרים ובמרחק 400 מטר מהחוף ושטחו כארבעים דונם. הכפר המוצף
בעתלית הוא השמור ביותר בעולם מתקופה זו שהתגלה על קרקעית הים. בכפר הניאוליתי התגלו בתים בנויים מאבן, בארות מים מהקדומות בעולם )איור 42 (, מבני פולחן )איור 38 ( וכלים רבים עשויים מאבן ,
עצם ועץ. כמו כן התגלו קברים ובהם שלדים של כשישים בני אדם, כמו גם עצמות בעלי חיים שתושבי הכפר גידלו או צדו, שרידי צמחי בר שלוקטו בסביבה וצמחים מבויתים שגודלו בשדות הכפר.
הממצאים שהתגלו מלמדים על ראשית המהפכה הניאוליתית באזור חוף הכרמל .

 

ביות בעלי החיים

בממצאים של הכפר הניאוליתי ניתן למצוא התחלה של תהליך ביות וגידול בע"ח. עצמות העיזים והכבשים זוהו על ידי מומחים כעצמות חיות מבויתות. חקר עצמות הבקר מלמד כי רוב הפרות שנאכלו היו צעירות. 
לעומת זאת בחברות של ציידים לקטים, שאינן עוסקות בגידול בעלי חיים, נאכלות חיות מכל שכבות הגילים. מכאן ניתן ללמוד כי הפרות בעתלית ים היו בתחילת תהליך הביות. כלומר, העדר נוהל על ידי האדם, אולם
החיות עדיין לא חלפו מספיק דורות כדי שהחיות יקטינו את ממדי גופן, כפי שבדרך כלל קורה כאשר מבייתים בעלי חיים.

ביות הצמחים

באתר עתלית- ים נמצאו אלפי זרעים של חיטה וקטניות מבויתות. צמחים מבויתים שונים מצמחי הבר בכך שהם לא מפזרים את זרעיהם באופן טבעי, דבר שמאפשר קציר יבולים מבלי שהזרעים
יתפזרו. באמצעות מיקרוסקופ יודעים המומחים להבחין בין זרעים של צמחי בר, שיכולים לפזר את זרעיהם באופן עצמאי, לזרעים של צמחים מבויתים שהאדם שינה את מנגנון הרבייה ופיזור הזרעים שלהם
על ידי תהליכי ברירה טבעית ובחירה. בין היתר התגלו גרעינים של אם החיטה. צמח זה זוהה לראשונה על ידי האגרונום אהרן אהרונסון שחוות הניסיונות שלו נמצאת במרחק כשני קילומטרים מזרחית לכפר
הניאוליתי הנמצא על קרקעית הים. תושבי הכפר הניאוליתי המוצף גידלו את אם החיטה כ 9000 שנים לפני הגילוי המחודש של הצמח והגדרתו על ידי אהרונסון.

התפתחותו של כפר הדייגים הים תיכוני

המהפכה החקלאית החלה באזור ארם נהריים לפני כעשרת אלפים שנה. שרידי הדגים שהתגלו

מבנה פולחני עתלית ים

באתר עתלית- ים ומכשירים ששימשו לדייג מלמדים כי התושבים הקדומים דגו דגים וניצלו את משאבי הים בנוסף לעיסוקם בחקלאות. מערכת קיום משולבת זו המנצלת את משאבי הים והיבשה מכונה כפר דייגים ים תיכוני. תושבי כפר הדייגים השתמשו בטופוגרפיה המיוחדת של האזור ובנו את בתיהם בקרבת חוף הים הקדום במקום בו רכס כורכר מספק הגנה טבעית לכפר ובקרבת מקום שהתאים לגידולי חיטה וקטניות וגידול צאן ובקר. באתר עתלית ים התגלו עדויות לכלכלה משולבת המבוססת על משאבי יבשה ומשאבי ים. הממצאים מאתר זה הם העדות הקדומה בעולם לכפר דייגים ים תיכוני. באזורנו החלה להתבסס מערכת הקיום הים תיכונית, ממנה צמחה הדיאטה הים תיכונית.

בארות המים הבנויות הקדומות בעולם

בכפר המוצף התגלו שתי בארות מים מדופנות באבנים בדומה לבארות שבונים כיום. הבארות שהתגלו בעומק 12 מטרים נחפרו לעומק כ 5.5 מטר (כ 16 מטר מתחת לפני הים) והן הבארות הבנויות הקדומות
ביותר בעולם. ממצא זה מלמד כי לפני כתשעת אלפי שנים הכירו המתיישבים את סביבתם והבינו שבמעבה האדמה נמצא מפלס מי תהום אותו ניתן לנצל כמקור מים קבוע בכל ימות השנה. על פי הממצאים
הארכיאולוגיים שהתגלו ניתן לשחזר את השינויים במפלס הים ב 9000 השנים האחרונות ואת מראה האזור בתקופה הניאוליתית. 

באר המים הבנויה העתיקה בעולם עתלית ים

ספנות קדומה

בתקופה בה התקיים כפר הדייגים בעתלית הייתה לתושבי החופים באגן המזרחי של הים התיכון יכולת הפלגה בים. לכך מעידים הישובים הניאוליתיים הקדם קיראמיים בקפריסין והמסחר באובסידאן (זכוכית
וולקנית ששמשה לייצור כלים) שהגיע מהאי מלוס בים האגאי. הממצאים מעתלית-ים ומהישובים הניאוליתיים הקיראמיים בחוף הכרמל מספקים עדויות עקיפות לפעילות ימית, כמו כמויות גדולות של עצמות דגים שנדוגו, קרסים של חכות עשויים מעצם ומשקלות של רשתות דייג. עם זאת, לא התגלתה עד כה כל עדות לכלי השייט עצמם.

התקופה הניאוליתית הקיראמית

לפני כ 7000 שנה היה מפלס הים נמוך בכ 9- מטרים מהמפלס הנוכחי. קו החוף באזור עתלית היה מפורץ, בחלקו המערבי של המפרץ הצפוני בלט רכס כורכר (השקוע היום) מעל המים ויצר שרטון, ממזרח לו
הייתה לגונה קטנה ורדודה שהייתה שחשופה לרוחות צפוניות. ככל הנראה נסתמה בחול זמן קצר לאחר היוצרה. צפונית לעתלית היה קו החוף במרחק כמה מאות מטרים מהחוף הנוכחי ובמרחק כמה מאות
מטרים מערבה ממנו השתרעו טור של איים קטנים שיאיו של רכס מס' 3 השקוע כיום בים. מערכת הקיום של יישובי תרבות ואדי רבה בחוף הכרמל התבססה על חקלאות ומרעה ומעט ציד ודיג .

ראשית הפקת שמן הזית

בכפרים המוצפים מהתקופה הניאוליתית הקיראמית שגילם כ 7.0000- שנה התגלו אלפי חרצנים של זיתים ומתקנים להפקת שמן זית הקדומים בעולם. לעומת זאת בכפר המוצף בעתלית, הקדום באלף שנה,
לא התגלו חרצני זיתים כלל. מכאן ניתן ללמוד שלפני כ- 7500 שנה גילו תושבי חוף הכרמל, בו צומחים עצי זית הבר, את ערכו הכלכלי של פרי הזיית והתחילו להשתמש בו להפקת שמן זית. מאזור זה נפוץ השימוש
בפרי הזיית בכל רחבי הים התיכון וכיום הוא מהווה חלק ממערכת הקיום הים תיכונית. את השמן הפיקו מזיתי בר שצמחו על מורדות הכרמל ועל רכס הכורכר של עתלית. אוכלוסייה צפופה של עצי זית, ככול
הנראה זיתי בר, מצויה עד היום על רכס הכורכר המזרחי באזור עתלית. עצים רבים נפגעו בעת הבנייה במסגרת תכנית הרכס, אולם רוב העצים שרדו ויישמרו לדורות.

 

אתר נווה ים והופעת מוסד בית הקברות הנפרד

האתר המוצף מן התקופה הניאוליתית המאוחרת בנווה ים התגלה ונסקר ונחפר מאז 1982 . האתר תוארך למחצית השנייה של האלף השמיני לפני זמננו (לפני כ 7500 שנה) ומיוחס לתרבות ואדי רבה. האתר
שהתגלה דרומית לקיבוץ נווה ים משתרע בין קו החוף לבין רכס הכורכר התת-ימי , בעומק של 0-3 מ' מתחת לפני הים. בסקרים התגלה אזור מגורים עם יסודות של מבנים מלבניים שמדרום לו אזור שהוקצע לקבורה ולפעילות שנקשרה לכך ובו קברים בנויים אבן, שרידי נקברים,משטחים מרוצפים, מוקדים ובורות. נוסף על אלה, נתגלו באתר כלי חרס, פריטים מצור, מאבן ומעצם, וכן שרידי צמחים ועצמות בעלי חיים. בין הממצאים צלמיות אדם עשויות מאבן ומעצם. באתר נווה ים התגלתה העדות הקדומה ביותר למוסד בית הקברות הנפרד. בבית הקברות שהתגלה באתר, הנמצא מדרום לשכונת המגורים, התגלו קברי ארגז הבנויים בכיוון אחיד (מזרח מערב) ולידם ריכוזים גדולים של גרעיני דגן וקטניות, ככל הנראה שרידים של ארוחות וטכסים שהיו חלק מפולחן הקבורה. באתר עתלית ים הקדום יותר, נקברו המתים בכל שטח הכפר ואפילו בתוך הבתים ואילו בנווה ים השתנו מנהגי הקבורה והוקם מוסד בית הקברות הנפרד, המאפיין את רוב החברות האנושיות עד ימינו.

 

אתר תל חרייז והעדות הקדומה בעולם למיגון יישוב חוף מפני עליית מפלס הים

ביישוב המוצף תל חרייז, ליד קיבוץ החותרים, נחשפו מבנים, מתקנים, עצמות חיות, קבורות אדם וכלי אבן וחרס השייכים לשלהי התקופה הניאוליתית הקיראמית, תרבות ואדי רבה. לאחרונה התגלה באתר זה
מבנה יוצא דופן באורך כ 100 מטרים, בעומק 3.5 מטרים ובמרחק כ 80 מטרים מקו החוף. המבנה, העשוי מבולדרים שגודלם מגיע למטר המסודרים בטור במקביל לקו החוף, נבנה בחלקו המערבי של האתר ונראה כי בוניו ביקשו לצור הפרדה בין היישוב לבין החוף. האבנים מהם בנוי המבנה, שמשקלן מגיע לטונה ויותר, הובאו לאתר תוך הפעלת אמצעים מרכבים ושיתוף פעולה ונראה כי בניית הקיר הייתה פרויקט קהילתי.
על פי מאפייני הקיר, מיקומו וממדי האבנים, נראה כי הוא נבנה על מנת להגן על היישוב החופי מפני כוחות ההרס של הים באזור שטף הגלים. המחקרים העוסקים בשינויים בגבה פני הים בחוף הכרמל מלמדים שבמהלך תקופת הקיום של הכפר עלה מפלס הים בכ 70 ס"מ בתוך כמאה שנה. עליית מפלס הים הגדילה את תדירות הנזקים שנגרמו ליישוב על ידי סערות החורף ואילצה את תושביו לבנות קיר מגן.
עליית מפלס נוספת שחלה לאחר מכן, אילצה את התושבים לנטוש את הכפר שהוצף. עלייה במפלס הים העולמי כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, כפי שחוזים חלק מהחוקרים בימינו, תיאלץ את תושבי החופים
להתמודד עם בעיות דומות לאלו שעמדו בפני התושבים הניאוליתיים בחוף הכרמל. הם ייאלצו לבחור בין המשך מיגונם של יישובים ותשתיות, כל עוד הדבר אפשרי וכדאי, לבין נטישתם. קיר המגן שהתגלה באתר
תל חרייז הנו העדות הקדומה בעולם להגנת חופים, שידועה עד כה.