קרויצ'רו – יעקב (ינקו) ופרלה (פרצה)

ינקו נולד ב-23 במרץ 1923 בעיירה דראבני ברומניה. אביו היה סוחר בחיטה וקמח ואמו עקרת בית. כבר בגיל 15, ניהל ינקו את החנות של אביו. דראבני היתה עיירה קטנה ובה כמה אלפי יהודים שחיו חיים יהודיים מלאים  סביב בית הכנסת ורב העיירה. במשפחת קרויצ'רו היו ששה ילדים: ינקו, הבכור, אחיו צבי, והאחיות שיינה, אסתר, חוה ופייגה.

ינקו זוכר שביום חמישי אחד , בהיותו  בן 17 הוציאו את כל היהודים וריכזו אותם בתחנת הרכבת. הוא זוכר שזה היה יום חמישי כי כולם היו עסוקים בקניות ובהכנות לקראת שבת. הזקנים נשארו בעיירה. משם הוסעו תושבי דראבני ברכבת לטרנסניטריה במולדובה, למחנה עבודה. בין השנים 1940-1944 ינקו היה במחנות עבודה שונים.

בשנת 1944 כבשו הרוסים את האזור ושיחררו את עובדי הכפיה. מספר ינקו: "כשיצאתי מהמחנה הייתי בודד ומיואש. הייתי קצת בבוקרשט ואחר כך בעקבות פגישה עם מישהו מדראבני שאמר שיש לו בשבילי שידוך, החלטתי לחזור לעיירת הולדתי. שם הכרתי את אשתי, פרלה ונשאנו".

בשנת 1951 עלינו לישראל והגענו למעברה בעתלית. המעברה היתה במקום שבו  נמצאת שכונת נוה-משה. במעברה גרנו באהל. אחרי המעברה עברנו לצריפים שהיו ממוקמים במרכז הקליטה לשעבר ורק אחר כך  קנינו את הבית בו אני גר עד היום".

ינקו מספר "עבדתי בבניין, הייתי מומחה לטפסנות  וגגנות. בניתי הרבה גגות בעתלית ובאזור. באותה תקופה היו חמישה עדרי צאן בעתלית לאלתרש, ללדרמן ואחרים. החלטתי שאני אקח את העדרים למרעה. יותר מאוחר קניתי מאה ראשי צאן והתחלת לגדל אותן, ויותר מאוחר הגדלתי את העדר לארבע מאות ראשים. בניתי דיר גדול, וקניתי מכונת חליבה חשמלית, פרלה ואני עבדנו כל ימות השבוע בטיפול בעדר, בחליבה, בגז וכדומה". משפחה ערבית שגרה בצריף בחצר, שגם אותו בנה ינקו, עזרה בטיפול בעדר.

"בחופשים הילדים היו עוזרים בגז. העבודה היתה קשה אבל הפרנסה היתה טובה. קבלתי הדרכה ממשרד החקלאות. התפרנסתי ממכירת הצאן וממכירת החלב לתנובה".  את הדיר בנה ינקו מעצים שאסף בשפת הים ומעמודים יד שניה שקנה ממפעל "פרמו" שהיה בעתלית.

ינקו מספר:" פרלה היתה אשת חייל, ולא פחדה מעבודה קשה. ובעיתות הפנאי היתה עושה גובלנים ענקיים שישנם עד היום". היא גידלה וטפחה את הילדים ועבדה גם בבית. פרלה נפטרה בשנת 2003.

ילדי הזוג נולדו בעתלית: דוד נולד ב-1949, שאול – ב- 1955 וצבי ב- 1959

בשנת 1992 החליט ינקו למכור את העדר בעקבות מקרה זה: ערב אחד לפני החליבה לא היה חשמל וינקו ופרלה היו צריכים לחלוב במו ידיהם את כל הכבשים. ינקו היה אז כבן 70 ולכן הוא ואשתו קבלו החלטה למכור את העדר.

ינקו ממשיך לגור בביתו גם כיום.

סיפר ינקו קורויצ'רו